מתכונים למטבח אנגלי”איןהשעה חמש, – התעצבנתי על ידיד שנחשב למומחה לחיים שם, מאז שעבד בבורסה של לונדון. - הם שותים תה בכל עת, ממש כמו במוסקבה. חוץ מזה, הבריטים לא אוכלים, אלא אוכלים. מעולם לא טעמתי משהו יותר גרוע מאוכל אנגלי. תודה לאל, הבירה מלאה במסעדות איטלקיות ויפניות. וחלילה לכם מדייסה ודגים אנד צ'יפס!”ארוחת בוקר לא הייתה שיבולת שועל לארוחת בוקר. אני לא יכול להגיד שזה הרגיז אותי, אני לא יכול לסבול אותה מילדות. אבל היו ביצים מקושקשות מצוינות עם בייקון ועגבניות ולחם קלוי, שהיה צריך למרוח בריבה (זה נקרא כאן "טוסט וריבה"). כפי שהתברר, כך בדיוק נראית ארוחת בוקר אנגלית מסורתית, ושיבולת שועל היא כלל לא חובה באירוע. כל כך התחדשתי מהאוכל הטוב, שפניתי למלצרית ג'ינג'ית באנגלית המצומצמת שלי, מפולפלת בחיוך: “Veariz e porridge, miss?” מיס נעלמה מיד איפשהו, והלכתי לעסקים שלי בלונדון במצב רוח מצוין. ארוחת צהריים לדעתנו, זו שעת הצהריים, וכאן נפלתי בסטריאוטיפ. זה המנהג שלנו לאכול מרק לארוחת צהריים! המלצרית במסעדה הקטנה שבה אכלתי ארוחת צהריים עם חברים אנגלים שאלה אותי שלוש פעמים אם אני באמת רוצה מרק או שהתכוונתי למשהו אחר. כולנו הבטחנו לה שמרק הוא מה שאני צריך לארוחת צהריים טובה, ושני חבריי לסעודה הזמינו כריך עם מלפפון נמתחתי קצת: מה זאת אומרת עם מלפפון? לחם עם מלפפון - זה הכל? כל ארוחת הצהריים? אבל כשהונחה לפני כל אדם צלחת גדולה עם משולש עוצמתי של סנדוויץ', נרגעתי. אם לשפוט לפי השכבות הרב-גוניות, העניין לא הוגבל רק למלפפון אחד.
מתכונים למטבח אנגלי עם תמונות מסורתיותכריך מלפפון בריטי - חותכים את המלפפון הקלוף לפרוסות דקות מאוד, מוסיפים מלח ומשאירים לחצי שעה - מערבבים עלי גרגיר נחלים קצוצים דק עם מיונז או רוטב עדין אחר - חותכים את הקרום מלחם לבן ומורחים חמאה טובה בצד אחד כל חתיכה .- מניחים על השמן פרוסות דקות של חזיר או חזה עוף מעושן.- סוחטים את המלפפונים המלוחים ומניחים על הסנדוויץ' - למרוח בתערובת חסה ומיונז - לשים עוד שכבה של מלפפונים - לקשט עם עלי חסה ופרוסות צנון שלי הובא לקראת סוף הארוחה מסיימת את הכריך שהזמנתי מתוך צער. המרק היה מפחיד למראה: בצלחת לא עמוקה מדי היה משהו מעונן ואפור-בז', זרוע עשבי תיבול טריים כדי להסוות אותו. גם ריח המרק היה נורא: הארומה, בדומה לחמלי-סונלי, נלחמה בריח של קרטון ספוג ו... זה לא יכול להיות!
“דייסה?” – מסתיר את האימה שלי, שאלתי.”כן, כן!” – המלצרית חייכה וחלקה איתי את שמחת ההכרה הדייסה השתלטה עליי. אם אני עוצר את הנשימה, החלטתי, כפית אחת תספיק לי כנראה. תחת מבטן של עיניים טובות, שונאות את כל המסעדה הזו עם המפות הלבנות והטבח המעוות שלה, הבאתי כף שלמה של סלואפ אפור לחיוך המאובן שלי... המרק התגלה כלא טעים, אלא תענוג מוחלט. בלוטות הטעם שלי שרו באושר ודרשו שתיים נוספות - לא, שלוש! - קערות מאותו מרק. טוב שניצחתי את הקרב הזה עם עצמי, אחרת העסק שבשבילו הגעתי לבירת בריטניה היה בסכנה מרק שיבולת שועל - שיבולת שועל מוזגת עם חלב חם ומרק ומבשלת במשך 15-20 דקות, תוך כדי ערבוב. פירה - מתבלים בשמנת, חלמונים וחמאה - מגישים בנפרד קרוטונים בשעה חמש אני מצהיר באחריות מלאה: שתיית תה עדיין קיימת באנגליה. אולי בלונדון העסקית מתבוננים בזה ברשלנות, אבל בפרבר השקט שבו הלכתי לבקר את קרובי הרחוקים, הכל היה בהתאם למסורת: השעון צלצל חמש פעמים, והיינו עם “בת הדודה הקדומה הלן“ 8220 ; ובעלה ישב יפה סביב שולחן התה. בדור מסוים, שניהם היו רוסים ואיכשהו ידעו שלא כולם ברוסיה שותים תה עם חלב. לכן, שני קנקני תה נרקחו בחביבות: אחד באנגלית – חלב חם, אחר ברוסית – רק מים רותחים.
התה היה טוב מאוד, ציילון.אבל הוא לא היה הגיבור היחיד במסיבת התה. ככה אנחנו שותים תה? עם ריבה ומתוקים, עם בייגל, עם ג'ינג'ר, עוגיות, עוגה ומאפים. השולחן של בת דודה הלן היה עמוס בכל מיני חטיפי בשר: לחמניות חמות שתפוחות לצד מנת חמאה קרה, מאפין יוקרתי מונח באמצע השולחן ועשרות כריכים הונחו בשורה על מגש מלבני. איזו ברכה שנמנעתי מלהוסיף עוד צהריים כדי למנוע בלבול, צריך להיות ברור שברוסיה אוכלים ארוחת צהריים בארוחת הבוקר האנגלית השנייה (צהריים), וארוחת ערב בארוחת הצהריים האנגלית. מסתבר שלאנגלים רגילים אין ארוחת ערב כלל. ארוחת הערב היא מנת חלקם של אריסטוקרטים בטלים וחוגגים חברתיים, שלפי שגרת יומם מתיישבים לשולחן אחרי השעה 22:00. אבל הם מדלגים על ארוחת הבוקר (הראשונה) כי הם מתעוררים רק בצהריים.
בן דודי האנגלי נתן לי ארוחת ערב מפנקתברוסית. שף שחור שהוזמן ממסעדה צרפתית עשה כמיטב יכולתו: הוא עיטר בשפע את הלחמניות החמאתיות החמות בדוגמה של קוויאר שחור, ומילא את הלביבות המגולגלות בקוויאר אדום. בקערות מרק קטנות התיזה המילה בשם “boursh” מחית סלק עם אי שמנת חמוצה במרכז. מאנגלית היו חטיפי הבשר הרגילים, סלט תפוחי אדמה חם, שוק טלה עבה (גם עם תפוחי אדמה) ופודינג תפוחים מתוק עם גלידת וניל. בקושי יצאתי מהשולחן בסוף הארוחה ונרדמתי במונית בדרך למלון בניסיון לעורר את התיאבון, מותש מהאוכל העשיר, עם אפריטיף, חשבתי בעגמומיות של מי. הפיצו את השמועה בעולם שהאנגלים הם מעטים ורעים שהם אוכלים, ואיך, עם גרגרנות גלויה כזו, הם מצליחים להיות, באופן כללי, לא אומה שמנה שולחן ענק לארוחת ערב חגיגית, ערוך על פי כל חוקים, היה כל כך יפה בפאר העמילן-גביש-הכסף שלו שסצינה של התעוררות מלכותית עלתה בדמיוני. “למה לא חתונות?” – שאלתי את דמיוני בעצבנות. “שקט מדי, – זה ענה בבלבול. "האנשים שלנו היו מפטפטים, מוחאים כפיים זה לזה על הכתפיים, מחליפים אנקדוטות, אבל כאן היו רק לחיצות ידיים רופפות ולחשים... לבסוף, כולם הוזמנו לשולחן, ומלצר במעיל התיישב מאחורי הכיסא שלי ב- עמדת ריקוד ראשונה. לפני שהספקתי לחשוב שהוא לבוש הרבה יותר טוב ממני, הופיעה מולי קערית שיבולת שועל זעירה על השולחן. הסתובבתי בפליאה: “שיבולת שועל, אדוני?”
ואז הבנתי ששתי הכפות האלה של דייסה נוזלית,שדחסתי לבסוף לתוך עצמי עזר לי לעמוד כראוי בתשעה קורסים. למחרת בבוקר לא סבלתי כלל מאכילת הלילה והפרעות לפח, להיפך, התעוררתי עליזה ומוכנה לארוחת הבוקר. באנגלית (דייסה) - שיבולת שועל מבושלת במים מומלחים עד שהדגנים נהיים רכים - הדייסה מוזגת על צלחת מחוממת, ומוסיפים שמנת או חלב - סוכר מפזרים למעלה שוב ביצים מקושקשות עם בייקון ותה חזק! פתחתי עיתון טרי ולקחתי ביס מהצד הפריך של לחמנייה חמה, ואז הופיעה מולי צלחת גדולה של עיסה אפורה מהבילה. המלצרית ג'ינג'ית, שאותה שאלתי אתמול על שיבולת שועל, לא שכחה אותי – תודה גברת. חוקי הנימוס הבינלאומיים אילצו אותי לאכול הכל, פוזל מהנאה, כי הג'ינג'י התבונן בי מאחורי דלת המזנון בחיוך קונספירטיבי. טוב שאני כבר עוזב. אל הכפר, אל הדודה שלי, אל השממה, אל יורקשייר סיוט גברת גילבי – מומחה מוכר לפודינג יורקשייר, האלוף המוחלט של התחרות הכל בריטית בהכנתו. חלמתי לפגוש את הגברת הזו - והיא הזמינה אותי בחביבות לארוחת צהריים פודינג יורקשייר הוא אחד מסמלי האחדות הבריטית. מרגרט תאצ'ר אמרה פעם שהיא מאחלת לבני ארצה את אותה תמימות דעים בנושאי מדיניות פנים שהם מראים ביחס לפודינג יורקשייר. “ויקטור, זה פודינג. פודינג, זה ויקטור”, – גברת גילבי התבדחה בסגנון קרול, הניחה פרוסה ענקית של תבשיל תפוחי אדמה על הצלחת שלי, ולצדה – אותה חתיכה ענקית של רוסטביף. מעל הונחו אפונה וגזר מבושלים. המארחת שפכה רוטב סמיך וריחני על כל הר האוכל הזה, ולאחר מכן המנה כמעט עלתה על גדותיו. זה יכול להיחשב לנס אמיתי שהתמודדתי לא רק עם מנת הבשר ותפוחי האדמה הענקית הזו, אלא גם עם החלק השני. אוכל שגב' גילבי הכינה לארוחת הערב שלנו: מרק אפונה, פטה בשר והיופי והטעמים הבלתי אפשריים של פאי כליות. וזה לא סופר מתאבנים קטנים וקינוח. אני חושב שאני חייב את ההתמדה שלי לליקר הסמבוק, שטעמתי בשקידה בהדרכתו של מר גילבי. אגב, הוא האיר לי עיניים מדוע הבריטים אוכלים כל כך הרבה בשר,– בגלל האקלים האנגלי הקשה. “שום דבר לא מחמם אותך במזג אוויר גרוע כמו חתיכת בשר טובה ואייל סמיך!” – אמר מר גילבי והתלונן שהצעירים הבריטים המודרניים פונים בפזיזות לצמחונות, שלאחריה הם לא יוצאים מהצטננות ושפעת. ועוד שבועיים של ארוחות בוקר, צהריים וערב
במהלך הטיול שלי בבריטניה אניאכל בסך הכל כמאה משקל של אוכל אנגלי. בעיקר טעים. כחמישה אחוזים ממה שנאכל היו שיבולת שועל בצורת דייסה, מרקים, ג'לי או פודינג. הגישה שלי לשיבולת שועל השתנתה מאוד: אני מזהה את היתרונות הבריאותיים הבלתי ניתנים להכחשה שלה ואת העובדה שאפשר להכין אותה בצורה ממש טעימה טעמתי כעשרים סוגים של פודינגים מתוקים ומלוחים. אני חושב שזה רק חלק המאה מעושר הפודינג של אנגליה. הייתה לי הזדמנות לנסות פיש אנד צ'יפס – פיש אנד צ'יפס מטוגן שחבר שלי הזהיר אותי מפניו. פעם נחשבה לאוכל של עניים אנגלים, המנה הזו היא כעת השורה הראשונה בתפריט של כל פאב אנגלי – זול וטעים הבנתי למה המטבח הלאומי האנגלי ידוע כל כך מחוץ למדינה. המטבח האנגלי הוא בישול ביתי. האם ראית מסעדות מטבח אנגלי גבוה בכל מקום? אוכל אנגלי פשוט, כמו כל דבר גאוני.
