ילדים והורים הם על אהבה. זה בטח קשור לאהבה. אבל ביחסים אלה לפעמים יש כל כך הרבה שנאה שהיא אפילו מפחידה. אחרי הכל, זה האדם הכי יקר שלך שאתה אוהב פשוט כי הוא. והוא מכה על הכי כואב. הנה שני סיפורים טיפוסיים - שונים, אבל איומים באותה מידה לאמהות." שלוש שנים היא שנאה את אביה. עכשיו היא בת חמש, היא שונאת אותי, מתווכחת שאני נוזף בה ומכה אותה. מדבר אלי בנימה קפריזית, תוקפנית במיוחד. קוראת מילים רעות, שאותן למדה בגן. אני מנסה להעניש אותה מלקסיקון רע, אני מעניש. לדוגמה, אני אומר: אני אשמע את המילה הזאת שוב - אתה תלך לחדר אחר. ניסיתי להתנצל על התעללות אם פגעתי בה. היא התוודתה על אהבתה. הכל ללא הועיל: בוכה ואומר שהוא לא יסלח. הוא מנסה כמיטב יכולתו לדקור אותי, לפגוע בי. מה לעשות להתעלם? כדי להחמיר? לקלקל? חכה עד שזה יעבור? "צילום: GettyImages "בגיל 17 פגשתי את בעלי לעתיד, הוא היה מבוגר ממני בעשר שנים. התברר שהוא אלכוהולי שיכור. ניסיתי לחנך אותו מחדש, נשאתי לו בן. הבעל ברח. באופן כללי, אני אשם בעצמי, אבל זו הסיבה שזה לא קל. העזרה לא היתה מוסרית ולא כספית מאיש. הלכתי לעבודה בעיר אחרת. אמא יכולה לשתות ולשכוח את הנכד שלה. ברגע שזה קרה, חזרתי ולא נתתי לה ללכת עוד לבנה. היא לקחה את הילד איתה. חי בחדר נשלף. הוא ניגש אל הגן. אפילו אז הוא נעשה היסטרי, אם משהו לא עובד או לא, לא כרצונו. הוא היה רק פירור, ובמקום לעזור לו, כעסתי עליו, נזף, צעק וטפח על רגליו. לא עצרתי והיכו אותו, ואז מצאתי עבודה טובה, לא הייתי מבוקר עד ערב מאוחר. הוא היה עם מטפלות וחברות. הוא נעשה תוקפני, בגיל ארבע למד לשקר. אני מבין, הוא חיפש את תשומת לבי, הוא ילד פתוח מאוד, אבל צחוקו נשמע פחות ופחות. אני מאוד אוהב אותו, אבל נזף ואסר הרבה. שוב, היא הרימה את ידה, ואפילו נעלבה, ואז הבנתי מה אני עושה עם הבן שלי. הוא בכיתה ד ', הוא מעל הממוצע, הוא לא מכבד אותי. זה נכון, אבל בשביל מה? אנחנו נשבעים כל יום, הבן שונא אותי עכשיו ואומר שאני אשם בכל דבר, הוא בן עשר, ולא הצלחנו להתמודד עם היסטריה. במילה "לא" הוא צועק וצועק ברגליו. עם דודה וסבתא, הוא לא מתנהג כך. אני מתבייש מאוד מולו ומאחל לי לנכה את חייו." "אני אם רעה." שתי הנשים הגדירו את האבחנה הזאת. אבל אולי זה לא כל כך משהו אחר יכול להיות קבוע? כדי להבין זאת, אתה צריך קודם להבין מדוע אנו שומעים את המילים האלה .... קרא עוד