במוקדם או במאוחר מגיע הזמן שבוהפעוט הבוגר מתוודע לגן. ומה תהיה ההיכרות הזו - משמחת או עם דמעות יומיומיות - תלויה ישירות במצב הרוח ובהכנה המוקדמת של ההורים לאירוע הזה. למעשה, הסתגלות פסיכולוגית של ילד להיות בגן אינה משימה קלה. הרי הילד בקושי נגמל, הפך לעצמאי ונועז יותר, כשלפתע הוא מוצא את עצמו בסביבה לא מוכרת לחלוטין, מבולבל, בלי אמו. ישנן מספר טעויות אופייניות שאפילו ההורים הנאורים ביותר עושים לעתים קרובות כאשר שולחים את ילדיהם לגנים באופה, ואשר, ככלל, מחמירות מאוד את בעיית ההסתגלות הראשונית של הילד לגן: טעות 1. הילד נשלח לגן כי יש לו אח או אחות חדשים מופיעים, וקשה לאמא להתמודד עם שניהם. הבעיה כאן יכולה להיות שהילד הגדול כבר מתקשה להתמודד עם הופעתו של "מתחרה", ועכשיו הוא "נמסר" איפשהו, בעצם נפטר ממנו, כפי שילדים חושבים לעתים קרובות. טעות 2. לפני שליחת הקטן לגן, במועצות משפחתיות (בנוכחות הגננת לעתיד) דנים בחרדה בכל ההיבטים השליליים הקשורים בשהות הקרובה של "הילד המסכן" בקרב ילדים מחורבנים ותוקפניים ללא אמא בשעה כֹּל. מצבי רוח כאלה מועברים מהר מאוד לילד, והוא ילך לגן עם חרדה וגישה פסימית. טעות 3. כבר ביום הראשון ללימודים בגן לוקחים את הילד הביתה רק בערב. לדברי פסיכולוגים, לילדים בגילאי שנתיים עד 4 יש תחושת זמן ירודה מאוד, והמילים של אמא "אני אהיה בבית בשעה 7" לא אומרות כלום לילד. אבל ההמתנה אולי נראית לו כמו נצח. טעות 4. לאחר שהביאה את התינוק לגן, האם כובשת אותו בצעצועים חדשים או בתקשורת עם ילדים ונעלמת בשקט, בידיעה שהפרידה לא תהיה בלי דמעות. ובמקרה הזה, כמובן, כל הדמעות וההיסטריות יעברו למורים ולמטפלות. והתינוק שוב ישתכנע שאמו יכולה לנטוש אותו ולהיעלם. טעות 5. בהקשבה לתלונות האינסופיות של הילד על כך שכולם בגן הם "בריונים מזיקים", האם נקלעת למצוקה ואינה יודעת כיצד להציל את ילדה. בהתנהגות כזו הילד יאמין יותר ויותר שכולם פוגעים בו, לא אוהבים אותו ושהגן הוא מקום רע. אז, כדי ללכת לגן בלי דמעות, אתה צריך לעקוב אחר הטיפים הבאים של פסיכולוגים: הראה לילדך את הגן מראש, לילדים משחקים בשמחה; ביום הראשון, השאר את הקטן לבד לזמן קצר; אל תברח, אלא תן לתינוק הזדמנות להתבכיין ולהיפרד; היו בעלי גישה אופטימית ועזרו לילדכם בשלווה לפתור כל בעיה שתתעורר.
