פגוש: זה מייקל, אביו של צ'ארלי בן החמש. הם חיו יחד במשך שנתיים. אמא צ'רלי עזבה אותם והלכה לארץ אחרת. הפעם היה קשה לאב ולבת. צ'רלי הגיע מגן הילדים לבית הספר. הנערה ציפתה לאירוע הזה בשמחה, והאפיפיור ... האפיפיור פחד. כפי שאמר לקידספוט, נדמה היה שבתו קורעת אל העתיד, והוא היה נואש להאט את הזמן.כן, מייקל היה מודאג הרבה יותר מאשר צ'ארלי עצמה: המחשבה שהיא ובתה יבלו פחות זמן יחד הפחידו אותו . חיבבו אותי זרים בסופרמרקטים, כי לא יכולתי להפסיק לבכות, זוכר את האיש. "ידעתי שאני מביך את צ'ארלי, אבל לא יכולתי לעשות שום דבר בקשר לדמעות שלי.
צילום: פייסבוק באופן כללי, תקופת המעבר הבטיח להיות קשה - לא עבור הבת, כך עבור האפיפיור. מייקל החליט להקל. לפחות לעצמי. הוא התקרב לבעיה באופן לא שגרתי. בכל מקרה, אנחנו בנוסח לא יכול לחשוב על שום מקרה דומה! מיכאל, זו היא בתו אבא מאוד אכפתי בכל בוקר לאסוף קופסה עם ארוחת צהריים. ובכל פעם, למעט האוכל האמיתי, שמתי פתק בתיבה זו: "חייך, כי אני אוהב אותך." "את האוצר שלי! אני אוהב אותך, את עושה אותי מאושר. "" אני גאה בך, אנחנו קבוצה נהדרת, אני כל כך בר מזל שיש לך! "" אני חושב אתה מדהים, צ'רלי. "" אתה כוכב בגלל שאתה סוג, אמיץ, חכם, מצחיק ומנומס ".
צילום: FacebookCool, הא? אבל זה לא הכל. אלו לא סתם פתקים על פיסת נייר שנתלשו ממחברת בחיפזון. אלו מכתבי הפתעה - בצורת לבבות, כוכבים, חיוכים, כבשים רכות... וכך כל יום. כל יום הוא הפתעה אחרת מיותר לציין שצ'רלי אוהב את המכתבים האלה. אני חושב שכל אחד מאיתנו יבכה מאושר אם נמצא משהו כזה בארנק שלנו. או לפחות הודעת וואטסאפ נוספת עם מילים של אהבה ללא תנאי ועכשיו היא עצמה משאירה פתקים למייקל. לא בקופסת האוכל, לא במקרר - אני עדיין לא רגיל לראות אותה במדי בית הספר. אבל היא הדבר הכי טוב בחיי. ולדבר על איך היום שלי עבר בבית הספר זה החלק הכי טוב ביום שלי, אומר מייקל, אגב, אתה רוצה לנסוע לאוסטרליה?
