ילדים והורים הם על אהבה. זה בטח קשור לאהבה. אבל ביחסים אלה לפעמים יש כל כך הרבה שנאה שהיא אפילו מפחידה. אחרי הכל, זה האדם הכי יקר שלך שאתה אוהב פשוט כי הוא. והוא מכה על הכי כואב. הנה שני סיפורים טיפוסיים - שונים, אבל איומים באותה מידה לאמהות." שלוש שנים היא שנאה את אביה. עכשיו היא בת חמש, היא שונאת אותי, מתווכחת שאני נוזף בה ומכה אותה. מדבר אלי בנימה קפריזית, תוקפנית במיוחד. קוראת מילים רעות, שאותן למדה בגן. אני מנסה להעניש אותה מלקסיקון רע, אני מעניש. לדוגמה, אני אומר: אני אשמע את המילה הזאת שוב - אתה תלך לחדר אחר. ניסיתי להתנצל על התעללות אם פגעתי בה. היא התוודתה על אהבתה. הכל ללא הועיל: בוכה ואומר שהוא לא יסלח. הוא מנסה כמיטב יכולתו לדקור אותי, לפגוע בי. מה לעשות להתעלם? כדי להחמיר? לקלקל? חכה עד שזה יעבור? "
צילום: GettyImages "בגיל 17 פגשתי את בעלי לעתיד, הוא היה מבוגר ממני בעשר שנים. התברר שהוא אלכוהולי שיכור. ניסיתי לחנך אותו מחדש, נשאתי לו בן. הבעל ברח. באופן כללי, אני אשם בעצמי, אבל זו הסיבה שזה לא קל. העזרה לא היתה מוסרית ולא כספית מאיש. הלכתי לעבודה בעיר אחרת. אמא יכולה לשתות ולשכוח את הנכד שלה. ברגע שזה קרה, חזרתי ולא נתתי לה ללכת עוד לבנה. היא לקחה את הילד איתה. חי בחדר נשלף. הוא ניגש אל הגן. אפילו אז הוא נעשה היסטרי, אם משהו לא עובד או לא, לא כרצונו. הוא היה רק פירור, ובמקום לעזור לו, כעסתי עליו, נזף, צעק וטפח על רגליו. לא עצרתי והיכו אותו, ואז מצאתי עבודה טובה, לא הייתי מבוקר עד ערב מאוחר. הוא היה עם מטפלות וחברות. הוא נעשה תוקפני, בגיל ארבע למד לשקר. אני מבין, הוא חיפש את תשומת לבי, הוא ילד פתוח מאוד, אבל צחוקו נשמע פחות ופחות. אני מאוד אוהב אותו, אבל נזף ואסר הרבה. שוב, היא הרימה את ידה, ואפילו נעלבה, ואז הבנתי מה אני עושה עם הבן שלי. הוא בכיתה ד ', הוא מעל הממוצע, הוא לא מכבד אותי. זה נכון, אבל בשביל מה? אנחנו נשבעים כל יום, הבן שונא אותי עכשיו ואומר שאני אשם בכל דבר, הוא בן עשר, ולא הצלחנו להתמודד עם היסטריה. במילה "לא" הוא צועק וצועק ברגליו. עם דודה וסבתא, הוא לא מתנהג כך. אני מתבייש מאוד מולו ומאחל לי לנכה את חייו." "אני אם רעה." שתי הנשים הגדירו את האבחנה הזאת. אבל אולי זה לא כל כך משהו אחר יכול להיות קבוע? כדי להבין זאת, עליך להבין תחילה מדוע אנו שומעים מילים כאלה.
סיבה 1
לרוב, "אני שונא" נאמר בלהט ויכוח.לעתים קרובות בגלל שאנחנו בעצמנו לא יודעים איך לדבר עם הילדים שלנו. אנחנו רגילים לעמוד בדרג העליון: ההורה הוא המלך, הוא יכול להעניש ולגמול, לסדר ולדרוש. ואנחנו שוכחים לגמרי שאנחנו צריכים להתייחס לילד כשווה - אחרי הכל, הוא אדם נפרד עם הרגשות והצרכים שלו פאבל טרונטייב, פסיכולוג ילדים.
ילד מרבה לדבר על שנאה בגלללא יודע איך להביע אחרת את רגשותיו כלפי מבוגר ומשתמש בביטויים ששמע איפשהו וקצת דומים במשמעותם. "אני שונא אותך" יכול להסתיר מגוון רגשות אמיתיים של ילד: אכזבה, כעס, רוגז, טינה ואפילו עצב. לכן, אל תסתגר ממנו כשאתה שומע מילים פוגעניות. דברו עם ילדכם על רגשותיו, בררו מה הוא באמת חווה. "כעסת כל כך. מה הכעיס אותך? רצית לשחק עוד ובגלל זה אתה כועס עליי כי הגיע הזמן ללכת הביתה?" בשיחות כאלה אנחנו עוזרים לו לא רק להגדיר בצורה מדויקת יותר את רגשותיו, אלא גם להביע אותם באופן ספציפי. ככלל, כאשר ילד אומר דבר כזה, הסיבה היא בדיוק זו - הניסוח הלא נכון. יתרה מכך, עד גיל 5-6 (או אפילו יותר), ילדים לא משקיעים ביטויים פוגעניים כאלה עם אותה משמעות ומשמעות עמוקה כמו שאנחנו המבוגרים.
סיבה 2
ילד אחר עלול להתנהג בצורה דומהעקב לחץ מופרז ודרישות גבוהות ממנו. מצטברים בו טינה, כעס ומרירות, מדי פעם מתבטאים בתגובות מחאה, מילים לא נעימות, תוקפנות גלויה וכו'. במקרה זה, יש צורך לחשוב האם כדאי לשנות את מערכת החינוך במשפחה? האם החינוך הפך לדיכוי?בפרקטיקה שלי היה מקרה כשהיה ילדהאיסור של אמא לראות סרט מצויר אחר אמר שהוא יקפוץ מהחלון כדי "לגרום לאמא שלו להיות כואבת כמו שהיא עושה לו". העבירה כבר צברה בה זמן רב והביאה לביטוי (שנשמע, אגב, מהסבתא) על אירוע מטריד, כך נראה. וכמובן, לנער בן שש שנים לא היו נטיות אובדניות אמיתיות, אבל היה רצון עז לנקום, ילד שגדל במשפחה שבה ההורים אינם בטוחים בעצמם והחלטותיהם יכולות לומר "אני שונא אותך". אין מושגים כאלה כמו התנהגות מקובלת, כבוד, כבוד לגבולות אחרים, סמכות הורית. הילד מרגיש שהוא יכול להתנהג כך, מותר לו. אגב, בעזרת טריקים כאלה הילד יכול לנסות (לעתים קרובות די בהצלחה) לתמרן הורים, לאלץ אותם איכשהו להוכיח את אהבתם.
צילום: GettyImages
סיבה 3
הסיבה יכולה להיות גם רגשית חלשהקשר עם הילד - אז הוא לפחות מנסה למשוך את תשומת הלב של ההורים עם ביטויים "רעים", "מרושעים" והתנהגות שלילית באופן כללי. יכול להיות שהוא חסר ברצינות את החום והאכפתיות של ההורים. אתה שונא אותי, ובכן, אני אעזוב עכשיו." התנהגות מסוג זה לא תעזור לך או לילדך בשום צורה, והיא יכולה בקלות להחמיר מצב שכבר לא נעים.
מה עלי לעשות?
1.אנו עוזרים לילד, באמצעות שיחה, להבין את רגשותיו שלו ולהביע אותם בצורה נכונה והולם: "התעצבנת שבטעות שברתי לך את הבית. עכשיו אני אתקן הכל." 2. אנו נמנעים מתוקפנות נגד ומניפולציות כמו: "מכיוון שאתה לא אוהב אותי, אז אני אעזוב אותך לנצח." אנחנו נשארים רגועים ומבינים את המצב, במקום לתקוף בחזרה.3. אנחנו לא מאפשרים לילד שלנו לתמרן אותנו עם ביטויים כאלה. אתה לא צריך לאפשר לילד שלך לעשות משהו שאתה פשוט אסרת כי הוא "לא יאהב אותך". הסבר את סיבת האיסור ודון בתחושות הילד.4. בהחלט כדאי לשקול האם כדאי לשנות משהו ביחסים שלכם עם ילדכם. אולי יש עליו יותר מדי לחץ או שאנחנו לא מספיק מעריכים את ההצלחות הקטנות והגדולות שלו? או להיפך, האם מותר לילד יותר מדי, אולי גבולות הקשר הפכו מטושטשים מדי?כפי שמראה בפועל (למרבה הצער או למרבה הצער)למרבה הצער, לעתים קרובות, לא משנה איך ההורים מתייחסים לילדיהם, הם אוהבים אותם. אבל קל למגר את האהבה באופן שיטתי, טיפה אחר טיפה, כל יום. והתוצאה הרת אסון.
