אין ספק, כולם עמדו בפני בעיה זו: ראשית, הילד שובב, מתרסק, ואז נשבר לשאגה בלתי נשלטת שלא נעצרת עד שהילד מתעייף. פאביאנה סאנטוס, אם לבת בת חמש, אינה יוצאת דופן. היא, שנתנה לה פסיכולוג ילדים. ותרגמנו את עצתה בשבילך." לא למדתי כל ספר על פסיכולוגיית ילדים, לא למדתי איך להימנע מילד / עצור / היסטרי. אבל הייתי צריכה ללמוד. אני רוצה לחלוק את "הנוסחה" שלמדתי עליה לאחרונה. זה באמת עובד, אבל קודם כול אני רוצה לספר לך סיפור. בתי הלכה לגן והיתה מאוד עצבנית בקשר לזה. היא אמרה שהיא לא יכולה לשמור על קשר עם כולם. זה נגמר בעובדה שהבת נפלה בהתקף זעם על כל התגרות קלה, בגלל כמה זבובים חסרי משמעות. בהמלצת בית-הספר נרשמנו לפסיכולוגית ילדים, כדי שאליס תוכל לדבר על מה שהיא מרגישה. קיוויתי שזה יעזור.
תַצלוּם:Getty Images בין העצות הרבות שהפסיכולוגית סאלי נויברגר נתנה לנו הייתה אחת שלדעתי היא פנטסטית, למרות שהיא הייתה מאוד פשוטה. החלטתי ששווה לנסות הפסיכולוג הסביר לי שאנחנו חייבים לגרום לילדים להבין שהרגשות שלהם חשובים, שמכבדים אותם. תהיה הסיבה להתמוטטות אשר תהיה, עלינו לעזור לילדים לחשוב ולהבין מה קורה להם. כשאנחנו מכירים בעובדה שהרגשות שלהם אמיתיים ובמקביל מערבים אותם בפתרון הבעיה, אנחנו יכולים לעצור את התקף הזעם לא משנה מה הסיבה להתקף הזעם: זרועה של הבובה שבורה, הגיע הזמן ללכת. מיטה, שיעורי הבית קשים מדי, אני רוצה להתחיל לשיר. לא משנה. בשלב זה, עליך להסתכל לילד בעיניים ולשאול בנימה רגועה: "האם זו בעיה גדולה, בינונית או קטנה?" אפקט קסום. בכל פעם שאני שואל אותה את השאלה הזו, היא עונה בכנות. וביחד אנחנו מוצאים פתרון - על סמך הרעיונות שלה לגבי היכן לחפש אותו בעיה קטנה נפתרת בקלות ובפשטות. גם הבעיות הממוצעות ייפתרו, אבל לא כרגע - היא חייבת להבין שיש דברים שלוקחים זמן. אם הבעיה חמורה – ברור שאי אפשר להתעלם מדברים רציניים מנקודת מבטו של ילדה, גם אם הם נראים לנו טיפשיים – ייתכן שיהיה צורך לדבר יותר זמן כדי לעזור לה להבין שלפעמים דברים לא הולכים כמו שאנחנו רוצים. אני יכול לתת דוגמאות רבות שבהן שאלה זו עבדה. למשל, בחרנו בגדים לבית הספר. הבת שלי דואגת לעתים קרובות לגבי הבגדים שלה, במיוחד כשקר בחוץ. היא רצתה ללבוש את המכנסיים האהובים עליה, אבל הם היו בכביסה. היא התחילה לזעוף ושאלתי, "אליס, האם זו בעיה גדולה, בינונית או קטנה?" היא הביטה בי בביישנות ואמרה בשקט, "קטנה". אבל כבר ידענו שקל לפתור בעיה קטנה. "איך פותרים את הבעיה הזו?" – שאלתי. חשוב לתת לה זמן לחשוב. והיא ענתה: "תלבשי מכנסיים אחרים". הוספתי, "יש לנו כמה זוגות מכנסיים לבחירה". היא חייכה והלכה לבחור לעצמה כמה מכנסיים. וברכתי אותה על כך שפתרה את הבעיה שלה בעצמה. אני לא חושב שיש מתכוני פלא לגידול ילדים. אני חושב שזו סאגה אמיתית, שליחות להכיר אנשים לעולם: לעבור את כל המכשולים, ללכת בשבילים שלפעמים מובילים אותנו למארב, להיות עם סבלנות לחזור ולנסות דרך אחרת. אבל דרך השיטה הזו, האור נכנס לדרכה של אמי. ואני רוצה לחלוק את זה איתך. אני מקווה בכל ליבי שהשיטה הזו תעבוד גם עבורכם".
