בכל פעם שלמדתי על הריון חשבתי: "ילד!" אבל בשבוע ה -25, אמר רופא האולטרה-סאונד בחיוך: "ילדה!" ונתן לי הוכחה שאין עליה עוררין, תצלום של בתי, עכשיו יש לי שני מלאכים בלונדיניים בני שנתיים וחמש עם עיניים חומות ענקיות וריסים ארוכים. הם מסוגלים להפוך נערות יפות לתוך זעזועים קטנים זועמים בתוך פחות משנייה. אם היתה סיבה ... ובנות נלחמות לא יותר מאשר בנים.
צילום: GettyImages
בדיקת כוח
שנתיים של "פעולה צבאית", ניסיונות עקריםלהבין למה המבוגר פוגע בצעיר ולהיפך, גירושים קבועים בפינות ואינסופיות: "אתן לא יכולות להילחם, אתן בנות!" לקחו אותי לפסיכולוג. לפסיכולוג ילדים.
- כשהמבוגרת פוגעת בקטנה, זה בשבילהחוויה ייחודית. היא כבר יודעת איך להתנהג איתך, עם אנשים אחרים ודברים שמקיפים אותה. אבל עם יצור קטן כמו אחות צעירה, לא. והיא בודקת: איך אחותה תגיב? לכן, הוא יכול לקחת את הצעצוע ולהכות אותו… או לעשות משהו אחר. אתה יכול בלי סוף להמציא מצבים, איך להפריד ביניהם, ולברר בלי סוף מי צודק ומי טועה. זה אותו דבר למבוגרים: משטרת התנועה מגיעה לזירת התאונה, וכל נהג מנסה למשוך את השמיכה מעל עצמו. יותר קשה להתמודד עם ילדים. כן זה לא מועיל...
"לשים, לשים, לשים ..."
באופן מוזר, אבל בצורה היעילה ביותרהפיוס נשאר אותה אצבע קטנה לאצבע קטנה ומשפט הקסם: "תמציא, תשלם, תשלם ואל תלחם יותר..." ועל המשפט האחרון, "כי אנחנו חברים!" - חבקו בשמחה את הלוחמים, תנו להם להתרפק זה על זה. אחרי הכל, עוד נגיעה אחת לאמא ואחד בשני היא ביטוי של אמינות והגנה. ברגע זה, עם הנשיפה, מוסר מצב הרוח השלילי. אני זוכרת אותה מהתקופה שבה אני עצמי הייתי באותו גיל של בנותיי. והפסיכולוג ממליץ על אותה "מירילקה":- זה מספיק כדי לקחת את האצבע הקטנה, בהחלט אומר: "אנחנו לא נלחמים" או "אנשים לא נלחמים, אנשים מדברים!" כי אם אתה אומר: "ילדים לא נלחמים", מתברר כי מבוגרים יכולים? ובכל זאת, עדיף לומר: אנשים לא נלחמים. אנשים מסכימים: הם אומרים מילות קסם. כאן אתה צריך לנסות: "Say:" תן, בבקשה. " אם, לעומת זאת, הם רוטטים וצורחים, ואז פשוט נפרדים ונוטלים את האצבע הקטנה. הם משחקים, וזה "שלום" עם הומור. וזה הכל - המצב מוחלק, בדקתי את ה"שלום "בערב. הקרב הראשון הסתיים בתוצאה 1: 0 לטובת אמה. הבנות היו מהנות, אבל לא הרבה זמן - אמא, זה כואב! היא חיבקה אותי יותר מדי! - עיניה של הבת הבכורה כבר היו מלאות דמעות, והצעירה מביטה באחותה בחוסר הבנה: "אני מחבקת, על מה את בוכה?", ואני מחכה לסיבוב השני של הלחימה. ובמקרה כזה, הפסיכולוג יש עצות: אל תצפו שהם יעשו מה שאתה רוצה מהפעם הראשונה.- כל מיומנות בהתנהגות נוצרת. המהיר נרכש 28 ימים, הארוך ביותר עשוי בשנה. יש לפתח את הרגל. כלומר, את כללי ההתנהגות בבית שלך צריך להיות כל שנצפה כל יום. הילדים נכנסו לקרב - קחו את ידיו של הלוחם, הפנו אותו בכתפיים הרחק מאדם אחר, ואמרו את הרגע הזה שוב "אנשים לא נלחמים, אנשים מדברים". ואז אתה יכול לקחת את כף היד של הילד בידיים שלך ולומר: "ידיים מלטפות" - וללטף את ידו של הילד של אחד הוא היכה.
צילום: GettyImages
מתנהג כמו ילד!
למה חשוב לפעול ולדבר פחות ולשכנע עם ילדים צעירים יותר?- אתה ניגש לבעיה כאדם בוגר.זה טבעי. מבוגר פועל לפי השרשרת: "חשיבה, תחושה ורק אז פעולה". קודם כל מעריכים את המצב, מופיעה תחושה ואז מתחילים לעשות משהו. אצל ילד הכל בדיוק הפוך. ראשית הוא פועל (למשל, הוא היכה את אחותו). ואז יש לו תחושה (למשל פחד או פחד שראו את זה), ורק אז הוא מבין שהוא ייענש (כלומר, הילד מתחיל לחשוב). אז אין צורך לדבר! הגיבו מיד לפעולת הילד בפעולה: הסירו את ידו, הפסיקו את הקרב... ואז הפעילו את רגשותיכם: בעדינות, קחו את ידו בידכם וליטפו את האחות בה היכה בכף ידו של ילדכם. שני הצדדים של הסכסוך יחוו תחושה נעימה במקום תוקפנות ועצבנות. ורק אז, תוך כדי המשך ללטף, אמור את משפט הקוד: "אנשים לא נלחמים! אנשים מגיעים להסכמה. הם לא מכים בכף ידם, הם מלטפים בכף ידם". ואז הילד יזכור להסתגל להתנהגות ילדותית התברר כקשה. ובכל זאת, ה"דיבור מלב אל לב" המבוגר עדיין עושה את שלו. אבל, בהתבסס על עצתו של פסיכולוג, מספר המריבות בין בנות הצטמצם באופן משמעותי (ל-1-2 ליום במקום 6-7). הבנות התחילו ללמוד איך לנהל משא ומתן. החיים הפכו רגועים יותר.
