שיטות אבחון
אבחון מוקדם של מסטופתיה אינומעורר קשיים. ניאופלזמות מתגלות כבר במהלך בדיקה חיצונית ומישוש (מישוש). הדרך האינפורמטיבית והמדויקת ביותר לאבחון אלמנטים פתולוגיים — שיטה מיוחדת לניתוח רנטגן, כלומר ממוגרפיה. זה מתקן גידולים החל מגודל של 2-3 מ"מ. אם יש הפרשות מהפטמות, מתבצעת בדיקה דקטוגרפית (סוג של ממוגרפיה). במקרים שבהם מתגלה צורה נודולרית של מסטופתיה או שיש חשד להיווצרות ממאיר, נלקח דקירה לבדיקה ציטולוגית. חלק מהמקרים דורשים מחקרים הורמונליים (קביעת רמת האסטרוגן, פרוגסטרון, פרולקטין) וביופסיה של רקמת השד.
מה יכול להוביל להתפתחות של מסטופתיה
מסטופתיה כמחלה ידועה כבר יותר ממאה שנים,אבל רעיונות לגבי מנגנון התרחשותו הם בעיקר הסתברותיים. יש מגוון שלם של סיבות וגורמים הגורמים להופעת רקמה ציסטית או סיבית בבלוטות החלב. הגורם העיקרי למחלה נחשב לחוסר איזון הורמונלי בגוף. פעילות הבלוטות האנדוקריניות — המנגנון עדין ומורכב עד כדי כך שניתן לשבש אותו על ידי כל תהליכים החורגים מהנורמה. להפרעות פתולוגיות של בלוטת התריס, מחלות של איברי המין והכבד יש השפעה חזקה במיוחד. פעילות בלוטות החלב מובטחת על ידי 15 הורמונים שונים. בלוטות החלב רגישות לכל חריגה מהאיזון ההורמונלי בגוף. רקמת שומן בשד יכולה ללכוד ולצבור באופן פעיל חומרים הורמונליים. מחלות בלוטת התריס הנגרמות מחוסר איזון בהיפותלמוס ובבלוטת יותרת המוח, והפרעות מטבוליות נלוות, סוכרת והשמנת יתר מעלים את הסיכון למחלות פיברוציסטיות. מחלות הכבד ודרכי המרה מסוכנות, המלוות בהפרעות בחילוף החומרים השומנים וההורמונליים ומובילות לחוסר איזון הורמונלי. מסטופתיה סיסטיק סיבי מתרחשת על רקע של חסינות מופחתת, מתח כרוני, עומס נפשי ופיזי מוגבר, היפותרמיה, תזונה לא מאוזנת ועישון. מסטופתיה מתפתחת לעתים קרובות במיוחד בנוכחות מחלות גינקולוגיות כרוניות ואקוטיות, המלווה בהפרעות בייצור ההורמונים. לעתים קרובות, פתולוגיות בבלוטות החלב נצפות לאחר הפסקת הריון, במהלך לידה מאוחרת, שימוש בלתי מבוקר באמצעי מניעה, תרופות מסוימות, במיוחד תרופות הורמונליות ונוגדי דיכאון. הופעת המחלה יכולה להיות מופעלת על ידי נטייה תורשתית, נוירוזות ודיכאון, פציעות מרובות או בודדות, במיוחד עם נזק עמוק.
או אולי הטפילים אשם?
לעתים קרובות מוצע כי מסטופתיהמתרחשת עקב נגעים טפיליים, למשל, Trichinella. תיאוריה זו נתמכת על ידי העובדה כי ישנם מקרים ידועים רבים של מסטופתיה בילדים. בלוטות החלב — נגזרות של בלוטות הזיעה, בהשפעת גורמים מסוימים הגוף מתחיל להשתמש בבלוטות החלב כדי להכיל אורגניזמים מיותרים, מזיקים פתולוגית: חיידקים, פטריות, תולעים. שחפות מופיעות בסיבי השריר המעגליים-אורכיים של עור הפטמה ומסביבו — עדות לנוכחות זחלי Trichinella. משם יכולים לצאת נוזלים, כולל מוגלתיים. בלוטת החלב חודרת בצפיפות על ידי רשתות סגורות של לימפו-קפילריות, שדרכן חודרות זחלי הטריכינלה בחופשיות לגוף ויכולות לחיות הן במחזור הדם והן במערכת הלימפה, ולנדוד בחופשיות לכל איבר. ברשת סגורה של לימפוקפילרים הם מתקבצים לתצורות צפופות — קונגלומרטים. הגוף, מנסה לבודד אותם, עוטף אותם ברקמה סיבית — כך מופיעה פיברואדנומה. טריכינלה עלולה לסתום את נימי הדם, ואז החלק הנוזלי של הדם מחלחל לרקמות שמסביב, והגוף בונה הגנה מהקרום הסיבי — מופיעה ציסטה. תהליכים אלו יכולים להתרחש בנפרד או בו זמנית ולגרום להתפתחות של מסטופתיה פיברוציסטית.
מסטופתיה: טיפול עצמי אינו נכלל
הטיפול במסטופתיה מתבצע באופן מקיף, עםבשיטות שונות, שהשילוב ביניהן נקבע על ידי גורמים רבים. בנוסף לתוצאות הבדיקה, יש חשיבות רבה לגיל המטופל, מחלות נלוות, תכונות של התפתחות פיזיולוגית ועוד. הבסיס לטיפול מוצלח — ביטול הגורמים שהובילו למחלה. מדובר בנורמליזציה של פעילות הבלוטות האנדוקריניות, בשיקום רמות הורמונליות וחילוף חומרים, ריפוי מחלות קיימות, עצירת היווצרות חותמות חדשות והפחתת כאב. בשלבים המוקדמים של מסטופתיה מסוג ציסטי וסיבי-דיפוזי, ללא נטל ממחלות גינקולוגיות ואנדוקריניות, הטיפול הוא בעיקר סימפטומטי. תרופות הומיאופתיות משמשות בהצלחה לטיפול, ללא התוויות נגד או הגבלות על תקופת השימוש. הם מאטים היווצרות חדשים וצמיחה של מוקדים קיימים של מסטופתיה ומפחיתים כאב ונפיחות של בלוטות החלב. התרופות הנפוצות ביותר הן צמחי מרפא, חליטות צמחים ותה צמחים, המנרמלים את חילוף החומרים, מאיצים את סילוק הרעלים ובעלי השפעה אנטי דלקתית ומשכך כאבים. יישומים חיצוניים בצורה של אפליקציות או קומפרסים עוזרים להקל על הכאב. תרופות הורמונליות שימשו בטיפול במסטופתיה פיברוציסטית יחסית לאחרונה, אך הן כבר הוכיחו את יעילותן בעיכוב שינויים פתולוגיים ברקמת החלב. תרופות אלו התבררו כיעילות גם בשלבים המאוחרים של מסטופתיה מפוזרת. בהתבסס על תוצאות בדיקת דם, נבחרים סוכנים בעלי מנגנונים וכיווני פעולה שונים: אסטרוגנים מדכאים, האטת הסינתזה של הורמון יותרת המוח פרולקטין ואחרים. התברר כי לאמצעי מניעה הורמונליים יש השפעה טיפולית ומניעתית. הם מכילים גסטגנים ואסטרוגנים ביחסים המסייעים להחליק את חוסר היציבות של הרקע ההורמונלי של המחזור החודשי. מסטופתיה נודולרית בשלבים הראשוניים ניתנת לטיפול בשיטות שמרניות. במקרים מתקדמים נדרשת כריתה של הרקמה שהשתנתה. עם זאת, גם במקרה זה יש צורך להמשיך באמצעי טיפול.
