"רק לחיות": אל תטעה
- אמא, לעולם לא תעזוב אותי?- טימופיי קובר את פניו בצווארי וכמעט לוחץ את עצמו לצידי. לומר את האמת, אני לא מוצא את המילים - למה פתאום מחשבות כאלה? - אני שואל שאלה נגדית - אני חושש מאוד שיום אחד תיעלם אני אומר משהו כמו, "אני אהיה איתך כל עוד אתה צריך אותי." למרות שאני מבין שזו גם הטעיה פוטנציאלית. הכל יכול לקרות. אבל אני עדיין לא מוכן לדבר עם הילד שלי על המוות. או שהגיע הזמן?
צילום: GettyImageOur מומחה, פסיכולוג משפחתי, מייסד הפרויקט Familybuilding דריה Grosheva:
העניין במוות אצל ילדים נראה בערךחמש או שש שנים. הם רואים דפוס מסוים האירועים קורים מסביב ורוצים להבין אותה. הם שואלים את הורי שאלות מטרידות: "למה אנשים מתים?", "האם אמות?", "האם אתה מת?". כמובן, נגעו בנושא הזה הוא לא שווה שלא לצורך. אבל אתה גם לא צריך להתעלם ממנה. אני חסיד של כנות בדיבור עם ילדים. כן, זה קורה. אבל מאוד, מאוד לא בקרוב מאוד. אנחנו יכולים לומר כי יש מחלה, תאונות לקרות. במקרה זה אתה צריך להחזיר את הילד אחרי השיחה הזאת למציאות. "תראה, כולנו בריאים, ואני בעדינות לנהוג במכונית, אין לך סיבה לדאוג." ביטוי חשוב: אני אוהב אותך, מותק vsegda.Esli לא רגשני מדי, הוא מקבל את ההסבר הזה. אבל דבר אחד הוא מוות מופשט, אחר - כאשר מדובר tebya.- אישי כשאבא שלי מת, הבת שלי לא הצלחתי להבין מה קרה לסבא האהוב עליך, - אומרת אמא של שש שנים קייטי. - אנחנו מפחדים לספר לה את האמת בבת אחת, זמן רב אמר כי הוא היה חולה. ואז, אחרי הכל, הם הודו. עכשיו הילדה חוששת לפגוע עצמו ונופל ונכנסה להיסטריה כאשר יש לנו קר עם בעלה. נראה לה שאנחנו נמות.אם זה קרה במשפחה, אתה צריך מידלהסביר מה קרה, לומר מדוע האדם לא יבוא שוב. אחרת, הילד מתחיל לפנטז ולהמציא רעיונות, וזה יכול לעורר פחדים מיותרים. אין צורך לזהות את המוות עם כל סיטואציה יומיומית. לדוגמה, אי אפשר לומר שהמנוח "נרדם". אחרת, הילד עלול לפחד ללכת לישון. במובן זה, למאמינים, מצד אחד, יש להם אגדות הגנה מסוימות. מצד שני, אסור להגיד לילד שהוא בהחלט יפגוש את האדם הזה שוב מתישהו. לגיל הרך אין תחושת זמן. הם יצפו לפגישה זו בעתיד הקרוב, במיוחד אם אהוב קרוב מאוד נפטר.
תַצלוּם:GettyImage אם הילד עדיין מתקשה לחוות את המצב, אתה צריך לעבוד איתו על המצב באמצעות "משחק". ערכו טקס סמלי: למשל, שחררו בלון לשמיים כפרידה. בקש לצייר משהו שמפחיד אותך. וכמובן לדבר. וכמה שיותר רגוע. אם הורה מגיב בכאב לנושאים כאלה, אז לילד יהיו אותם רגשות.
משפחה בחצי: לילד יש זכות לכעוס
המוות הוא לא רק אמיתי, אלא גםמוּשׁאָל. למשל, מוות של משפחה. כן, אנחנו מדברים על הדבר הכי לא נעים - גירושין. למרבה הצער, זה קורה כל הזמן. יש אנשים שחושקים שיניים וסובלים את זה "עד שהילדים יגדלו", בעוד שאחרים מחליטים לחתוך במהירות. מה עדיף? לֹא יְדוּעַ. דבר אחד ברור: בכל פעם שמבוגרים מחליטים להיפרד, הילדים יסבלו הכי הרבה. אילו כללים יש לפעול כדי להגן על הנפש הבוסרית?שני הצדדים צריכים לדבר על גירושין עם ילדם.הורה ביחד. ותהיו מוכנים לענות על כל שאלה של הילדים, ולעשות זאת בצורה נכונה, ללא גירוי. אל תסטה מהנושא, אל תשתוק לגביו, תהיה מוכן לדון בו גם יחד וגם לחוד ככל שצריך. בשיחות, הדגישו שהוא בשום אופן לא הגורם למחלוקת. המשפט הנכון הוא: "כן, אנחנו כואבים אחד את השני עכשיו, אבל זו לא אשמתך, שנינו אוהבים אותך מאוד."
צילום: GettyImage אנו נזכיר את מה שנקרא "בריא" גירושים, כאשר זוג נשבר, אם לא חברים טובים, אז לפחות לא על ידי סכינים. ושני ההורים יש הזדמנות להקדיש מספיק זמן לילד. אבל לעתים קרובות קורה שגבר ואשה הופכים לאויבים הגרועים ביותר. והילד נמצא על קצה המלחמה הרגשית הזאת, כאשר כל אחד מה"מתנגדים "מנסה לגרור אותו לצדו. וכאן לתת ייעוץ אוניברסלי לא יעבוד. כמו גם להסביר לילד למה פתאום אחד ההורים החליט להיעלם מחייו.- מה בדיוק לא ניתן לעשות הוא להציגאחד את השני "rascals". הבן שלך או הבת שלך כל כך רע. ואם זה נער שהוא אפילו יותר רגיש מאשר ילד קטן, זה אפילו יותר קשה לו. עבורם, אבא היה תמיד טוב, ואמא אמרה שהוא רע. או להיפך. הוא ממש קרוע ביניכם. אל תהפוך את הילד לבן זוגך, את האפוד שלך. זאת המלחמה הרגשית שלך, אל תגרור אותו לתוכה. אין צורך לשפוך עליו את כל החוויות שלך ואת הפרטים של היחסים. אל תשלול ממנו את ילדותו. אל תגרום לו לשכוח את העבר. זה מפחיד בשבילו: ככה, אני זוכר איך הלכנו עם אבא, שיחקנו, ואמא אומרת שמעולם לא בילינו יחד. משפחה. באופן אידיאלי, זה נושא להתייעצות נפרדת עם פסיכולוג אשר יסייע לעבוד דרך המצב. אבל בכל מקרה, מבוגר שנשאר עם הילד (ככלל, אם) יצטרך להתמודד לא רק עם הרגשות שלהם, אלא גם לקחת על עצמו כעס ילדותי.לילד, במיוחד נער, יש אמיתיצַעַר. אתה מתגרש, והעולם שלו קורס. ויש לו את כל הזכות להאשים אותך בזה. זכותו לכעוס. עשויות להיות אמירות קשות שונות המופנות אליך. אין צורך להיעלב מזה. אבל גם אתה לא צריך לתת לעצמך להעליב. אם שיחה מגיעה למבוי סתום, יש להפריע לה. אמור: "אתה כועס עכשיו, ניקח הפסקה. אבל נדבר על זה קצת מאוחר יותר". ובאמת דבר עד שלא יישאר דבר ביניכם שלא נאמר.
ילדות בזמן המלחמה: אל תמהרו
- לנכדה שלי סיפרו על זה בגן.מצור", אומרת אנה ארקדייבנה. - והמורה אמרה את המשפט הזה: "מאות ילדים כמוך מתו מרעב כי לא היה להם מה לאכול." הילד בכה בבית והיה לו סיוטים במשך כמה לילות. האם זה באמת נורמלי כמובן, אנחנו צריכים לדבר עם ילדים על מלחמה? כדי שיזכרו, כדי שזה לא יקרה שוב. אבל עדיין, כנראה שזה לא נכון לספר להם פרטים כאלה בגיל שש...בדיוק כמו עם המוות, להיות הראשון להעלותהשיחה עם נושא הגן אינה שווה את המלחמה. אם ביקשתם או קיבלתם אירוע מסוים, כמו יום הניצחון, יום הסרת המצור, אז, כמובן, להסביר. אבל אני בטוח שהילדים לא צריכים לדעת את הפרטים בעידן הזה, רק את הסיפור בכלל. כולם ייאמרו בבתי הספר, בשיעורי ההיסטוריה. לכל דבר יש זמן.
צילום: GettyImage זוכרים איך היינו משחקים משחקי מלחמה ומוסקטרים בחצר? מרחב המידע שונה כעת. משחקי ילדים שונים - טימופיי, מה אתה משחק? אני רואה אותו רודף אחרי חבר ומפיל אותו על האדמה - למחבלים! אלה אנשים רעים כאלה להרוג אנשים בכל רחבי העולם. תפסתי טרוריסט עכשיו.מבחינתם, לטרור אין משמעות כזואותנו הם משחקים אותו, כפי שנהגנו להיות חיילים. זה מסובב אותנו כי אנחנו מבינים על מה אנחנו מדברים. אבל אם רק את המשחק, הוא לא מראה אכזריות, תוקפנות, זה לא מפחיד. אם אתה בלתי נסבל לחלוטין לשמוע את זה, לדבר איתו, לבקש מהם לשנות את המשחק. תגיד, "אני חושש כשאתה אומר את זה." אבל אל תשכחו שאיסור בלתי מוצדק יוצר עניין מוגבר, שלא סביר שיממש את המלחמה, אלא אלה שבאמת היו במלחמה הזאת. או להיפך: רק היא תשחק בה, כמו במציאות המוכרת היחידה. ילדים במוקד הקרבות הם נשמות שבורות.לא משנה איך תגן עליהם, זו תהיה טראומה לכל החיים.אין לה תרופה. אין לו יותר ילדות. אתה יכול לאהוב אותו ולתמוך בו. ורק התמיכה הזו תקבע מה יהיה בסופו של דבר בנשמתו: פצע עמוק או צלקת.
