פשוטו כמשמעו אתמול רעמה הארץ כולהסיפור חסר פניות: נערה מהבלט טוד החליט להתפשט בפומבי. ואני סידרתי שידור בפריסקופ, כשהיא מתרחצת. הנערה - לשנייה - 10 (עשר) שנים. על מה שחשבה, ההורים גילו עד מהרה: היו משגיחים טובים שזרקו אותם ואת השידור, ואת צילומי המסך. לאחר שראתה איך בקלות מצטלמת בתם בתנוחות כנות מול המצלמה, ההורים היו, כמובן, מזועזעים, התרגום נמחק, השיחה עם הנערה הוציאה. לשאלה: "למה? "הילדה השיבה בתמימות שמישהו אמר לה פעם שהמחשופים הציבוריים יגרמו לה להיות פופולארית. אבל קשה להאמין כי הגורם לפעולה הוא "מישהו" ו "פעם". ביטוי שהושלך בטעות לא יביא לכך.צילום: עדיין מתוך הסרט "סבא בלתי נסבל"

למה ילדים עושים את זה?

מה בעצם הופך להיות המניע של הילדים שביצעו את מעשי הזעם המזעזעים? שאלה זו שאלנו המומחה שלנו, יועץ פסיכולוג טטיאנה Ogneva-Salvoni.- ילדים באמת להעתיק את מה שהם רואיםהעולם הבוגר, לספוג כמו ספוג אלה סדרי עדיפויות לתרגם את החברה. ב 10 שנים הילד אינו מסוגל באופן עצמאי ואובייקטיבי להעריך את המידע הנכנס. כל ילד רק רוצה להיות טוב ובעל ערך, הרצון הזה מובנה בתוך כל אדם. אבל חשוב מה הקריטריונים טוב להקיף אותו. אם ההפגנה של עצמך, הפופולריות, ההישג של התוצאה בכל מחיר היא בסביבה של הילד משהו טוב, אז הוא יהיה לשאוף לכך. ומפתיע, נשמות הילדים הטהורות, התמימות ביותר, שיגלו את מה שמקיף אותן בחיים - בצורה הכי ישרה. אנו יכולים לומר שהילד פשוט משקף ללא קישוט מה שמכניס את הסוציום לנשמתו של הילד. בנפרד, את הסיבות יהירות ילדותית ואת הרצון תהילה ניתן לחלק כמה גרסאות. ראשית, זה יכול להיות תוצאה של הפרעה נרקיסיסטית, טראומה נרקיסיסטית. זה קורה כאשר בילדות המוקדמת, עד שלוש שנים, הילד במשך זמן רב יחסית (ארוך בתפיסה של הילד המסוים הזה) נשאר ללא הורים, אבל עם סבתות, סבים, מטפלות, בגינה. לאחר מכן הוא מפתח את תשומת הלב ומביא לידי ביטוי חריף עם תחילת ההתבגרות. והוא יכול לשמש תנופה להופעות כאלה. הגרסה השנייה. תשוקה לא בריאה להיות באור הזרקורים מופיעה כאשר ההתקנה מותקנת לתהילה. אם מבוגרים משמעותיים בסביבה של הילד עודדו את הופעותיו לציבור, במודע או לא, אך הראו שהם יהיו גאים בו יותר ויאהבו אותו אם הילד יהפוך להיות פופולרי, יהפוך לכוכב וכן הלאה. עם זאת, עלינו תמיד לבחון את ההיסטוריה האישית של הילד, זה יכול להיות איזה מפתח לתפיסתו של הילד את סצינת היומיום, אשר קבע סדרי עדיפויות בדרך זו.שלישית, ייתכן כי אין הפרעות והתקנות עמוקות, ואת הסיפור הזה עם ילדה - רק תוצאה של דרך להביע את עצמך בחברה שלך. פסיכולוגים גיל לציין כי זה 10 שנים כי השינויים העמוקים הראשונים מתחילים בכל הרמות - הורמונלית, פיזיולוגית, פסיכולוגית. האינטלקט ותשומת הלב של הילד מופחתים, אבל יש הרבה חרדה ופחדים חדשים. בגיל 10-11 שנים שלילי רגשות שליליים מתחילים להיווצר, מערכת העצבים הוא overstrained. תהליכי ההתרגשות משתלטים על תהליכי העיכוב. ילדים מתחילים לקחת את זה, ללכת לקיצוניות, להרגיש לא מובנת ואומללה. יש להם הרבה פחדים. מבוגרים כבר לא רשויות. יש לחפש אחר הרשויות ואת הרצון להיות סמכות. פסיכולוגים רשמו כי בגיל זה לאדם יש את ההערכה העצמית הנמוכה ביותר במהלך החיים. ערכיה משתנים. זה לא מספיק כדי ללמוד היטב להתקבל. השלב של קביעה עצמית מתחיל בחיפוש אחר צורות איסורים חדשים של ביטוי עצמי, הקשורים לעיתים קרובות לסיכון. הילד שקוע בחוויותיו, בידע העצמי, בהערכה העצמית שלו.צילום: עדיין מתוך הסרט "סבא בלתי נסבל"

כל מה שהם צריכים זה אהבה בלבד

- כיצד להגן על הילד מפני קיצוניים, מטעויות דומות? - ראשית, לא להעריך את זה עם הקריטריוניםעולם מבוגר. ילד בגיל 10-12 מונע על ידי מניעים שונים לחלוטין, לעתים קרובות אפילו למבוגר בלתי נתפס. אל תשפוט ולא תעליב על התנהגות לא הולמת. אתה צריך הרבה סבלנות, אהבה, קבלה וסיבולת. "אני אוהב אותך", "אני מצטער שבחרת בטופס זה של קביעה עצמית", "אם יש לך שאלות, אני אספר לך בשמחה". כלומר, כל הזמן להיות נוכח בחייו של הילד, אבל בלי פאניקה. זה נקרא - לעמוד בגידול שלו. אין מה לומר לילד - רק לנשוף. שנית, אתה יכול לחלוק את החוויה שלך, את הרגשות שלך, שמעתי, לקרוא סיפורים על ילדים אחרים בגיל העשרה. "היה לי גם משהו דומה, הרגשתי שאני עושה את זה ואת זה", "ובסרט הזה זה היה ככה, תזכור את הגיבור הזה", וכן הלאה, שלישית, זה טוב להקשיב היטב לילד, לדבר עם אותו בכל נושא יומיומי, כך שהוא חש מעורבות, עניין בעצמו, ערכו ומשמעותו. "ומה אתה מרגיש, מה אתה חושב על זה, וזה כמוך, אבל מה אתה רוצה, ולמה זה כך, לדעתך, ומה היית עושה במקרה הזה ... "ורביעית, כמובן , בעדינות, בלי לכפות, לדבר על ערכי היסוד של החברה, שבה נשמרות ידידות, אהבה ומשפחה. באופן כללי, העיקר הוא לא לאבד את הקשר עם הילד. ואם הוא עושה טעות דומה לזו שנמסרה בסיפור עם הילדה, אז תשים לב אליה לא כל כך עליה ולא אשם, אבל באיזה מסקנה הוא עשה, הוא מבין שזו היתה טעות, איך הוא מרגיש, מה זה הניסיון לימד אותו. וכן, כמובן, עבור כמה עבירות חמורות חייב להיות קצת עונש. לא, אל תכה, אל תצעק בשום אופן. אתה יכול לאסור משהו, או להרים, או לבטל מתנה מובטחת, וכו 'כלומר, אתה לא יכול לעזוב עוון נורא ללא עונש. רק אם הילד יחזור בתשובה, יבין את כל המשקל של התנהגותו המוטלת ומוכן לכל עונש, אז כדאי יותר לבטל את העונש. ובכל זאת - כדאי שההורה יחשוב על תחום אחריותו, במקום שבו לא מילא את חובותיו, ויסיק מסקנות לעתיד, ויעבוד גם על שגיאותיו.

הערות

הערות