רקדן מהבלט טוד שהתפשט ברשת החברתית למען אהבות

פשוטו כמשמעו אתמול רעמה הארץ כולהסיפור חסר פניות: נערה מהבלט טוד החליט להתפשט בפומבי. ואני סידרתי שידור בפריסקופ, כשהיא מתרחצת. הנערה - לשנייה - 10 (עשר) שנים. על מה שחשבה, ההורים גילו עד מהרה: היו משגיחים טובים שזרקו אותם ואת השידור, ואת צילומי המסך. לאחר שראתה איך בקלות מצטלמת בתם בתנוחות כנות מול המצלמה, ההורים היו, כמובן, מזועזעים, התרגום נמחק, השיחה עם הנערה הוציאה. לשאלה: "למה? "הילדה השיבה בתמימות שמישהו אמר לה פעם שהמחשופים הציבוריים יגרמו לה להיות פופולארית. אבל קשה להאמין כי הגורם לפעולה הוא "מישהו" ו "פעם". ביטוי שהושלך בטעות לא יביא לכך.צילום: עדיין מתוך הסרט "סבא בלתי נסבל"

למה ילדים עושים את זה?

מה בעצם מניע ילדים לעשות דברים שערורייתיים למען התהילה? שאלנו את השאלה הזו למומחה שלנו, הפסיכולוגית המייעצת טטיאנה אוגנביה-סלבוני.-ילדים באמת מעתיקים את מה שהם רואים בובעולם המבוגרים הם סופגים כמו ספוג את סדרי העדיפויות שהחברה משדרת. בגיל 10, ילד אינו מסוגל להעריך באופן עצמאי ואובייקטיבי מידע נכנס. כל ילד רק רוצה להיות טוב ובעל ערך, הרצון הזה מובנה בכל אדם. אבל חשוב אילו קריטריונים של טוב מקיפים אותו. אם להפגין את עצמו, פופולריות, להשיג תוצאות בכל מחיר זה משהו טוב בסביבה של ילד, אז הוא ישאף לכך. יתרה מכך, מה שמפתיע הוא שנפשות הילדים הטהורה והנאיבית היא שתגלם את מה שסובב אותם בחיים – בצורה הכי מתוחכמת. אנו יכולים לומר שהילד פשוט משקף, ללא קישוט, את מה שהחברה יוצקת לנפשו של הילד. בנפרד, ניתן להבחין בכמה גרסאות על הסיבות ליהירותם של ילדים ותשוקתם לתהילה. ראשית, זה עשוי להיות תוצאה של הפרעה נרקיסיסטית, פגיעה נרקיסיסטית. זה קורה כאשר בילדות המוקדמת, עד גיל שלוש, ילד במשך זמן רב יחסית (ארוך בתפיסה של הילד המסוים הזה) נותר ללא הורים, אלא עם סבים וסבתות, מטפלות, בגינה. אז הוא מפתח ליקוי קשב ומתבטא בצורה חריפה בתחילת ההתבגרות. וזה יכול לשמש דחף להופעות כאלה.הגרסה השנייה. תשוקה לא בריאה להיות באור הזרקורים מופיעה כאשר ההתקנה מותקנת לתהילה. אם מבוגרים משמעותיים בסביבה של הילד עודדו את הופעותיו לציבור, במודע או לא, אך הראו שהם יהיו גאים בו יותר ויאהבו אותו אם הילד יהפוך להיות פופולרי, יהפוך לכוכב וכן הלאה. עם זאת, עלינו תמיד לבחון את ההיסטוריה האישית של הילד, זה יכול להיות איזה מפתח לתפיסתו של הילד את סצינת היומיום, אשר קבע סדרי עדיפויות בדרך זו.שלישית, ייתכן כי אין הפרעות והתקנות עמוקות, ואת הסיפור הזה עם ילדה - רק תוצאה של דרך להביע את עצמך בחברה שלך. פסיכולוגים גיל לציין כי זה 10 שנים כי השינויים העמוקים הראשונים מתחילים בכל הרמות - הורמונלית, פיזיולוגית, פסיכולוגית. האינטלקט ותשומת הלב של הילד מופחתים, אבל יש הרבה חרדה ופחדים חדשים. בגיל 10-11 שנים שלילי רגשות שליליים מתחילים להיווצר, מערכת העצבים הוא overstrained. תהליכי ההתרגשות משתלטים על תהליכי העיכוב. ילדים מתחילים לקחת את זה, ללכת לקיצוניות, להרגיש לא מובנת ואומללה. יש להם הרבה פחדים. מבוגרים כבר לא רשויות. יש לחפש אחר הרשויות ואת הרצון להיות סמכות. פסיכולוגים רשמו כי בגיל זה לאדם יש את ההערכה העצמית הנמוכה ביותר במהלך החיים. ערכיה משתנים. זה לא מספיק כדי ללמוד היטב להתקבל. השלב של קביעה עצמית מתחיל בחיפוש אחר צורות איסורים חדשים של ביטוי עצמי, הקשורים לעיתים קרובות לסיכון. הילד שקוע בחוויותיו, בידע העצמי, בהערכה העצמית שלו.צילום: עדיין מתוך הסרט "סבא בלתי נסבל"

כל מה שהם צריכים זה אהבה בלבד

– איך להגן על ילד מקיצוניות, מטעויות כאלה?- ראשית, אל תעריך את זה לפי קריטריוניםעולם המבוגרים. ילד בגילאי 10-12 מונע ממניעים שונים לחלוטין, לעתים אף בלתי מובנים למבוגר. אין לשפוט או לפגוע בעוולות. צריך הרבה סבלנות, אהבה, קבלה וסיבולת. "אני אוהב אותך בכל דרך", "אני מצטער שבחרת בצורה זו של אישור עצמי", "אם יש לך שאלות, אני אשמח לספר לך." כלומר, להיות נוכח כל הזמן בחייו של הילד, אך ללא פאניקה. זה נקרא - לעמוד בפני התבגרותו. אין מה להגיד לילד - רק נשוף. ושנית, אתה יכול לשתף את החוויה שלך, את הרגשות שלך, לשמוע, לקרוא סיפורים על ילדים מתבגרים אחרים. "גם לי היה משהו דומה, הרגשתי את זה, עשיתי ככה וככה", "ובסרט הזה זה היה ככה, תזכור את הגיבור הזה..." וכן הלאה, זה יהיה טוב להקשיב היטב לילד , דברו איתו על כל נושא יומיומי, כדי שירגיש מעורב, מתעניין בעצמו, בערכו ובמשמעותו. "מה אתה מרגיש, ומה אתה חושב על זה, ומה אתה חושב, ומה היית רוצה, ולמה זה כך, לדעתך, ומה היית עושה במקרה הזה..." ורביעית כמובן, בעדינות, ללא כפייה, לדבר על הערכים הבסיסיים של החברה, על מה מבוססת חברות, אהבה, משפחה.באופן כללי, העיקר לא לאבד את הקשר עם הילד.ואם הוא עושה טעות, בדומה לזו שניתנה בסיפור עם הילדה, אז מקד את תשומת הלב לא כל כך בה ולא מאשים אותה, אלא באיזו מסקנה הוא עשה, האם הוא מבין שזו הייתה טעות, איך הוא עושה טעות. מרגיש, מדוע החוויה הזו לימדה אותו. וכן, כמובן, צריך להיות איזשהו ענישה על עבירות גדולות. לא, אל תרביץ, אל תצעק בשום פנים ואופן. אתה יכול לאסור משהו, או לקחת אותו, או לבטל איזו מתנה שהובטחה וכו'. כלומר, אי אפשר להשאיר עבירות איומות ללא עונש. רק אם הילד מתחרט מאוד, מבין את חומרת העבירה שלו ומוכן לכל עונש, אז כדאי יותר לבטל את העונש. ועוד משהו - זה שימושי להורה לחשוב מה תחום האחריות שלו, איפה הוא לא התמודד עם האחריות שלו, ולהסיק מסקנות לעתיד, לעבוד גם על הטעויות שלו.