השראה ירוקה
מתכון אבסינט המילה "אבסינת" מבטיחה הרבה -תחושה של מציאות שונה, שהשתנתה באורח קסום, הרפתקה של אלה שחוו פיקאסו, טולוז-לאוטרק, ורליין, רימבו, ואן גוך. הם ידעו שאבסינת היא כרטיס לכיוון אחד למדינה ממנה לא רוצים לחזור, מההווה כבר אי אפשר להשתגע. אותה "פיה ירוקה" שאספה את קציר שלה בבתי קפה שנכבשו על ידי הבוהמה הפריזאית, הוצאה מזמן מחוץ לחוק, נחשפה על ידי האסקולפים והופכת ללא מזיקה. האבסינת ששתו מאופאסנט, ורליין, רימבו, באודלר, אדגר פו, ויילד, רמרק, אפולינייר, ת'קראיי, או הנרי ואלפי צרפתים בסוף המאה ה -19 ותחילת המאה ה -20 כבר אינם קיימים. הוא נשאר רק על הבדים הגדולים של האימפרסיוניסטים - בקבוק אזמרגד, כוס חצי ריקה, שבהם משתקפות עיניהם של כובשי אבסינת. היו הרבה מהם, קורבנות מרצון אלה של הזיות משלהם. "מאהב אבסינת" חסר השם, שנכתב על ידי אדוארד מאנט, שיכורים מתוך בד "אבסינת" מאת אדגר דגה, נשאר בהיסטוריה. פיקאסו הוסיף לגלריה זו את "מאהב האבסינים" שלו, שנשרף ליד שולחן בית קפה, חולק את בדידותה עם בקבוק ירוק, ואת "אקרובטים משוטטים" עם חותמת אבסינת מוות על פניהם. ואן גוך, הקורבן המפורסם ביותר של האבסינת, נלכד בציור של טולוז-לאוטרק כשהוא מחזיק כוס ליקר ירוק. וינסנט ואן גוך גם עזב את חיי הדומם שלו - שולחן, מזרן של אבסינת וכוס, מה שמקרב אותו צעד אחד לטירוף ולנתק טרגי. הם אומרים שהאמן חייב את לוח הצבעים המפורסם שלו דווקא בגלל הרעלת אבסינת - תחילה הפיה הירוקה נתנה לו את העולם באור צהוב, ואז הפילה אותו לשחור. הרופא הצרפתי פייר אורדינר, שנמלט מהמהפכה הגדולה לשוויץ. הוא מצא לענה פראית בכפר קובט והחל בניסויים. זו הייתה תקופה של תגליות מקריות גדולות. בשנת 1792, הופיעה פיה מהכתובת - תמיסת אלכוהול בת 70 מעלות המכילה תמציות של לענה, אניס, זעתר, שומר, לימון, כוסברה, ורוניקה, קמומיל, פטרוזיליה ותרד. הרופא רשם את זה לכל המחלות - מה יכול להיות תרופה טובה יותר לבעיות מאשר שכחה מוחלטת. החולים התמכרו במהירות לתרופה והחלו להגדיל את המינונים. כמה שנים לאחר מכן, הלך המתכון לאנרי לואי פרוד, שפתח את המפעל הראשון בשוויץ לייצור ומכירת אבסינת. במקביל, הומצאה גרסה נוספת של התמיסה, עם אניס בתפקיד המוביל - בהמשך העולם ילמד עליה בשם פרנוד. כדי להעניק לאבסנת קסם מיוחד, הם החלו לצבוע אותו בכלורופיל - נחש ירוק אמיתי נולד.
