האם אתה חושב ש-#imother היא רוסית בלבד?המצאה? נאכזב אתכם – לא, התופעה היא עולמית באופייה. העולם כולו מפוצל לשני מחנות: חלקם הופכים לבייבי-שמרים, המוכנים לדכא אמהות עם ילדים רק בגלל עצם קיומן, בעוד שאחרים קוראים לחמלה. אחרי הכל, כולם היו פעם ילדים, והאנשים הקטנים האלה יכולים להיות שונים מאוד. יש אנשים שממש קשה להסתדר איתם. ובמרכז הסכסוך האפי הזה הם. אני אמא "יש באמת רק כמה כאלה", רוטן חברתי, שהבן שלו הוא פרחח מאוד רועש. במקומות ציבוריים היא אף פעם לא מסירה ממנו את העיניים. "בגלל האמהות האלה, שלא אכפת להן איך הילד שלהן מתנהג, הן מתחילות לשנוא את כולם". הטיסה נמשכה שמונה שעות. וכל שמונה השעות האלה אנשים נאלצו להקשיב להיסטריה החזקה להפליא של הילד. ילד בן שלוש או ארבע השמיע צלילים כאלה שאפילו אנחנו, שישבנו במערכת השקטה יחסית, רצינו לקרוא למגרש שדים "הוא פשוט צרח. הוא התרוצץ מסביב, ניפץ את כל מה שסביבו, טיפס על גב המושב והלם על התקרה", מספרים מטיילים שהתמזל מזלם להפוך לעמיתיו של החוליגן הקטן, הדיילות ניסו להשפיע על האם. "תן לנו Wi-Fi, ואז נוכל להפעיל את הטאבלט והוא יירגע", היא ענתה. לא היה אינטרנט אלחוטי במטוס. וכנראה, אמא לא טרחה להוריד קריקטורות לטאבלט מראש. כל ניסיונותיה להרגיע את ילדה הצורח הגיעו להערה: "יקירי, תירגעי". האם זה עבד? הא! גם לאחר הנחיתה, אנשים עזבו את המטוס לזעקותיו של פעוט "זה רק סוג של גיהנום", אחד הנוסעים בטיסה האומללה כמעט רץ לאורך "השרוול". נראה שדרגות הבייבי שאמרים גדלו.
