כנראה, בכל משפחה ילדים במוקדם או במאוחרהם מתחילים לבקש להחזיק חיית מחמד בבית. חתול, כלב. במקרה הרע, אוגר. התינוקת מיה לא הייתה יוצאת דופן "ברגע שמיה למדה לדבר, היא מיד התחילה לבקש גור", אומרת אנה, אמה של הילדה אז ההורים לא העזו להשיג חיית מחמד מיד. אבל כשמיה מלאו ארבע שנים, אמה ויתרה: כל המשפחה הלכה למקלט לבעלי חיים. שם הילדה ראתה גור בן ארבעה חודשים, שנאסף חולה ומותש ברחוב "זו היא", הצביעה מיה בביטחון על הכלב הביתי. הילדה פשוט התעלמה מההתנגדויות הביישנות של הוריה ולכן, "הילד הצעיר" הופיע במשפחה - לוסי. לאמא, כמובן, יש יותר צרות: היא צריכה להסביר לבתה שאתה לא יכול לקחת את הכלב שלך איתך לבית הספר, וגם אתה לא צריך להאכיל אותו מהשולחן ישירות מהצלחת שלך. ולוסי הייתה צריכה להבין שהשטיח לא היה מונח בחדר להשתין עליו, והרצועה לא הייתה אוכל "זה טוב שלכלבי רחוב יש בטן פלדה. לוסי הצליחה לגנוב לחמניות שוקולד מדוכן ברחוב, לבלוע סוללות משלט רחוק של הטלוויזיה, לאכול ציפור מתה תוך כדי הליכה - וזה רק ביום אחד", צוחקת אנה אבל עכשיו למיה יש חברה הכי טובה. לוסי תמיד לידה: בשירותים, בטיולים הם ישנים ומשחקים יחד. אולי היא מבינה שבזכות מיה יש לה עכשיו משפחה אוהבת "כשאנחנו משחקים מחבואים, לוסי אף פעם לא מספרת איפה מיה מסתתרת? וכשאבי ואני מתחבאים, לוסי מיד מסירה אותנו!" – אמא מתלוננת בצחוק.
