- אני אוהב להיות אבא לבנים.אני משחק עם כל הצעצועים שהם קונים. כי בתור ילד, מה היו האפשרויות שלי? זוג מכוניות ומשוריין. ועכשיו אתה יכול לקנות דגמים נשלטי רדיו! כל ילדותי חלמתי על מכונית עם שלט רחוק שייסע לאן שרציתי, אבל לצערי לא היה דבר כזה אז. עכשיו יש לנו מוסך שלם מהם, אני בודק הכל ואז מראה לבנים שלי איך לשחק. בהקשר זה, בנים במשפחה טובים.
תַצלוּם:דניס סנקוב אבל מצד שני... אני זוכר כמה היינו משוגעים כילדים. ואני רוצה להגן על הבנים שלי מהפציעות שקיבלנו בזמן הכנת פצצות תוצרת בית, חזיזים ודברים נוראיים דומים. פעם הפנים שלי נחתכו בזכוכית עדינה כי תחבנו מלפטר לתוך קפסולת נורה והעלינו אותה באש. כל זה התפוצץ ועף לכל מקום, ועלול להיפצע קשה. ובכן, אני זוכר דברים איומים אחרים. וכשאנחנו הולכים לדוג, אני תמיד מראה בבירור איפה אפשר ליפול לתוך ביצה, איפה יש קרח דק. דברים יומיומיים שיועילו להם בחיים אני לא מזהה את החגורה כאמצעי חינוך. כילד, מעולם לא היכו אותי על שום דבר. הייתי ילד די רגוע ומבין. אבל שמו אותי בפינה. עכשיו אני גם מגדלת את הילדים שלי בלי חגורה. לפעמים אני מאיים כמובן: "עכשיו אני אתן לך חגורה!", אבל עד כה זה מעולם לא קרה. והפסקתי לשים ילדים בפינה לפני כשלוש שנים. כי הם מבינים והגיוניים באותה מידה. ריפאנו פחדי ילדות מסורתיים בקלות ובפשטות. הבנים שלי הולכים לקראטה מגיל חמש. ואני אגיד לך שהם כבר עושים מאוואשי גרי. למי שלא יודע זאת, זו בעיטה בראש. לכן, הילדים שלי לא מפחדים מחדר חשוך או חרק מתחת למיטה. הם בטוחים לחלוטין שהם יוכלו לנצח את התינוק, מכיוון שכבר יש להם חגורות מתקדמות. הם גם לא מפחדים להישאר בלי הורים: יש שני בנים, וזה מכפיל את כוח הקראטה שלהם. בחדר תלוי אגס, שמדביקים אותו בכוח נורא. ואני גם לא מפספס את ההזדמנות, הם כבר מאמנים אותי, מראים לי טכניקות.
צילום: @miasnikov.sאם אימון הקראטה נכון, אז הם לא רק מנופפים ברגליים, אלא גם לומדים את התיאוריה. בתיאוריה זו מוטבעות ההנחיות הנכונות. אני מלמדת נדרים וכללים עם התאומים, והילדים מבינים מה רע ומה טוב. למשל, לקחת צעצוע ממישהו זה לא בסדר. אני מסביר להם כמיטב יכולתי, אבל למשמעת של מדור הספורט יש השפעה הרבה יותר גדולה. אין לנו מערכת תגמולים במשפחה שלנו. אני מסביר לחבר'ה שיש דברים שצריך לעשות בלי בונוסים. לתת מתנות לילד שמצחצח שיניים? נטושקי. לא ניתן ליצור קשרים תומכים בעצמם באופן מיידי. נדרש לנקות את החדר, לא אמור להיות תגמול על זה. ואני לא קונה מתנות לבנים שלי בגחמה. רק אם יש אירוע כלשהו - יום הולדת, ראש השנה, סיום גן. או התוצאה במדור הספורט: אם תשיג אותה, תקבל פרס. ההבדל בין חמדנות לחסכנות טרם נדון. יגיע הזמן, הם עצמם יבינו מה הם רוצים להיות. יש צורך להגביל משחקי מחשב, במיוחד גאדג'טים. זה מזיק. לחברים שלי יש ילדים עם טאבלטים וטלפונים מסביב לשעון. התוצאה היא גב עקום ועקמת. משקפיים ענקיים, גם הראייה מתדרדרת. אלה לא אנשים, אלא רובוטים עם בריאות לקויה. שלי, למרבה המזל, לא חייב להיות מוגבל, בכל מקרה אין להם זמן לשחק. הם עסוקים או בבית הספר, או בפעילויות שלאחר בית הספר, או בקטע. אם אתה רוצה להסיח את דעתו של ילדך מגאדג'טים, תעסיק אותו במשהו מעניין. אתה לא צריך לשבת איתו ולשחק בכדור אם אין לך זמן או חשק לזה. תן לו ללכת למדור.
צילום: @miasnikov.אני לא מאשר לחימה כשיטה לפתרון מצבי סכסוך. אבל אם מישהו מציק או יריב כלשהו מציק למישהו בבית הספר, מציק למישהו, עלינו להשיב מלחמה נגד הבריון. גדלתי בכפר, בכפר אמיתי - לא באתי לסבתא שלי בקיץ, כמו עירונית, לא, גרתי שם כל הזמן. קצצתי עצים והלכתי לבאר להביא מים. זו עבודה קשה כל יום. אבל בתנאים כאלה מתפתח אופי גברי חמור. אני מקווה שאצליח להעביר את כל זה לבני כדי שיוכלו להפוך לגברים אמיתיים כמובן, אני מפחדת משאלות כמו "מאיפה באים ילדים?". הם כבר ניסו להבין את זה כשאשתו נאדז'דה הייתה בהריון עם ניקיטה. הם שאלו: "מאיפה בא האח בבטן של אמא?" הוא הסביר: "הוא הופיע שם כי אמא אוהבת את אבא". התבדחתי על משהו אחר, אני לא זוכר. נראה שהם פיגרו. במוקדם או במאוחר הם ישאלו את כל השאלות המביכות, אבל אני לא מכין את התשובות מראש. אם הם ישאלו, אז נחשוב איך לצאת.
