גיל ההתבגרות: גבולות הגיל, מה לעשות

לפני שתתחיל לזרוק אבנים עלי,הרשה לי להציג את עצמי. שמי נטליה, ואני לא, לא אלכוהוליסטית. אני אמה של נערה מתבגרת. אלכסנדרה היפה שלי פנתה לגיל 16. בסדר, נכון? רומנטיקה, פריחה, נעורים - כל מה שנשאר לנו בעבר, הוא עטוף לעתים קרובות בהתלהבות רומנטית. אבל הוריהם של הפעוטות הקטנים שילדיהם הקטנים יהפכו יום אחד לבני נוער יחשבו בזוועה: "אלה מלחמות הורמונליות, גחמות, מהומות - לראות איך מתנהגים בני הנוער הנוכחיים. ובכן, איך לעשות קעקוע? או מנהרה באוזן? או אולי הוא יתחיל לעשן, לשתות, למין מוקדם, להפלה ... "יש הרבה דברים להסתובב. אבל האם זה שווה את זה?צילום: Instagram.com

תורת הגיל הקשה…

כל ההתפרעויות והמחאות שכל כך חוששים מהןהורים מודרניים (וגם שלנו פחדו), הם פשוט מתוך רצון להפגין את הבגרות שלהם. זכרו את עצמכם - הרי גם גילינו פעם גם רשעות וגם שמחות גשמיות. אבל כל הניסויים האלה לא הביאו לסערה של יצרים שוליים, נכון ולמי הוכחנו את הקרירות והבגרות שלנו? לעמיתים - כן. אבל אני מאמין שהם התווכחו בעיקר כי ההורים שלנו, שעד לא מזמן היו האלילים שלנו והכל-הכל-הכל, לא ראו אותנו, בני נוער, שווים לעצמם. אבל זה היה לשווא. כמובן שלצעירים אין ניסיון. כמובן, השיפוטים שלהם יכולים להיות רומנטיים וקטגוריים מדי. אבל בגיל הזה, האינטליגנציה כבר מפותחת היטב, ואי אפשר להתווכח עם זה. ואם הצלחת להחדיר לילדך את היכולת לקבל החלטות באופן עצמאי, אז הגיע עוד יותר זמן להפסיק להתייחס אליו כאל ילד לא הגיוני האם זה קשה? לא, זה לא קשה, אגב, כיום נהוג להתחזק בקרב בני גילו לא על ידי ניסויים במראה ואלכוהוליזם נעורים (אם כי זה גם נכון), אלא על ידי שימוש במוח. בוטנאים זועמים בימים אלה.

…ותתאמן

מהיגיון לניסיון.משום מה, לא פחדתי מגיל ההתבגרות. למרות שהיא עצמה הייתה ממש מתנה - דיסקוטקים, בנים, היא ניסתה לעשן בכיתה ט', והפסיקה רק לפני 10 שנים. בהשפעת הבת שלי, אגב, על כך אני מודה לה מאוד "איכס, איזה ריח מגעיל", הפיה בת השש שלי עיקמה פעם את אפה. וזה הכל. כאילו מנותקים. אבל סשה, היא בסדר. אתה מבין? לומד, עוסק בספורט, מתעניין בכתיבת תוכנה לאנדרואיד. יחד עם זאת, היא לא נעלבת מהאהדה של הבנים. הילדה יפה (אני מציין בלי צניעות שווא). הרבה חברים, כולל כמה בבית שלנו ניסויים נעורים עם מראה? ובכן, לא בלי זה. לסשה יש חמישה חורים באוזניה, והשיער שלה נצבע מעת לעת בצבעים מטורפים. אבל למען האמת אני לא רואה שום דבר רע בזה. היא עשתה את הפירסינג מכסף שלה, הכסף הראשון שהרוויחה. עזרתי לה לצבוע את השיער - עדיף עם שמפו גוון מאשר במספרה במשך חצי חייה. ולעצמי יש ארבעה עגילים באוזניים... שלא לדבר על כמה קעקועים שגרמו לאמא שלי לאחוז בלב ובינתיים, אני האמא הכי פופולרית בזרם. החברים של סשה אוהבים אותי בפייסבוק, ואני מפטפט איתם בתגובות.צילום: מסגרת מתוך הסרט "אם אני נשאר" תמונה מתוך התערוכה, ורק. שמת לב שאין לה אבא? הוא באמת חסר בחיינו. התגרשנו לפני 12 שנה, יש לו משפחה אחרת, הוא זוכר את בתו הבכורה, בכנות, לעתים נדירות. אולי בזכות זה גם אנחנו עם אלכסנדרה נהפכנו לחברים הכי טובים, הנה זה המפתח. אנחנו לא רק אם ובת. אנחנו חברים. כמובן, אני יכולה לנהום ולריב. וגם אני מתנצל. במשך זמן רב ראיתי את הבת שלי כישות עצמאית, ולא איזושהי תוספת. לכן, לעתים קרובות יותר אנחנו פשוט מסכימים. ובאופן כללי - אנחנו מדברים. אנחנו דנים בחברים שלנו (כן, יש לי אותם, וסשה יודעת עליהם). חבריה לכיתה וחבריה לכיתה. אנחנו אפילו מרכלים על מורים. אנחנו הולכים יחד לשתות קפה או לרכוב על אופניים - יותר מאשר החברה פשוט לא יכול לדמיין. ובכן, ולהתעלם דעתו של חבר, במיוחד כשזה מגיע לעניין עקרוני בשבילו, - היית עושה זאת? אני לא יודעת, והיא יודעת בוודאות: אני תמיד לצדה. וגם אם סאשה הורג מישהו ואוכל, אני באמת מאמין שלא היתה לה ברירה אחרת. ואני מאמין בתוקף: היא תענה לי באותה תמיכה ללא תנאים.

והנה המסקנה

כאן, אולי, כדאי להזמין מקום. אני בן 35.ילדתי את בתי מוקדם, בגיל 19. אולי בגלל זה הרבה יותר קל לי למצוא איתה שפה משותפת. אחרי הכל, אני עדיין זוכר את הרגשות האלה שהצליפו את מחשבותי לסופלה פרוע של אלפי מרכיבים. האם זה אומר שמשבר ההתבגרות אינו המשבר של הילד, אלא המשבר שלך, הנובע מההבדל בין הדורות? זה לא נשלל. זה לא המשבר עצמו שחשוב, אלא איך אתה תופס אותו לעתים קרובות אמהות תופסות את הילד שלהן כפרויקט. והם מייצרים את הפרויקט הזה מתוכו בכל אמצעי הכרחי, בהתמדה שטנית. ואישיותו של הילד עצמו נותרת מחוץ לתהליך. אולי זה אפילו לא עניין של גיל. ובכמה אתה מוכן לומר לילדך: "אתה מבוגר. אני אוהב אותך ומאמין בך". ולהאמין בזה בכנות להיות חבר או מנטור: באיזה דרך אתה בוחר?

עבור ילד, ההורים צריכים להיות סמכות שאין עליה עוררין
למרבה הצער, לעתים קרובות אתה צריך להשתמש שוט, כך מאוחר יותר בחיים הילד היה קל יותר. ילד יעריך את זה כשיגדל
אני מעדיף את האושר של הילד על פני משמעת;
אני אכתוב את הגרסה שלי בתגובות

הצביע: 156 להיות חבר או מורה: איזה נתיב אתה בוחר?

עבור הילד, ההורים צריכים להיות ללא ספק הסמכות 17.9%
למרבה הצער, לעתים קרובות אתה צריך להשתמש שוט, כך מאוחר יותר בחיים הילד היה קל יותר. הילד יעריך זאת כאשר הוא יגדל ל -25.0%
אני מעדיף את המשמעת של אושר של ילד, אנחנו על 51.9%
אני אכתוב את הגרסה שלי את ההערות 5.1%

הצבעה: 156