- עברנו לבית הזה בשנת 2015. הם התיישבו בהדרגה. ראשית הם עשו את כל הבסיסי, הכרחי לחיים. ואז הם השלימו, למשל, את הספרייה היה מצויד בעליית הגג.
טטיאנה וולוסוז'ר ומקסם טרנקוב עם בתה של אנג'ליקה צילום: לארה ברדינה
- לאחר זכייה בכל ההתחלות בשנת 2013, ולאחר מכןאולימפיאדת בסוצ'י, טטיאנה ואני צברנו תקציב מסוים והתחלנו לחשוב על מה כדאי להשקיע. בארץ, אז, התחיל משבר. היה סיכון שהכסף עלול להיעלם. חברים מומלץ לקנות נדל"ן. תמיד חלמתי לגור בבית. אני לא אוהב ערים גדולות. אני מרגישה יותר בנוח כשאני פותחת את החלון בבוקר ושרה סביב הציפורים. לא היינו אז ברוסיה, ביצענו הופעות קרח ברחבי העולם. אז הכפר אפילו לא בחר בכלל. רק נכנס לבית הזה, והוא מיד אהב. אמנם כאן לא היה תיקון, במקומות ובקירות. מאפס, הכל נעשה בלי טניה ללא עזרתו של מעצב. לא היו דיונים. אנחנו בעצם טוענים קצת. אנחנו אוהבים את אותו הדבר. אני עצמי ציירתי את הקירות, חשבתי דרך חדר המגורים. יש לנו אפשרות חסכונית מאוד. אין אריח ספרדי, אבן טבעית וחתיכות יקרות אחרות. הכל תקציב. הבנו שיהיה לנו ילד ונעשה שני חדרי ילדים. החלטנו לצבוע בהם את הקירות. חשבתי על עצמי קצת, כמו שהוא אהב לצייר טפטים, לקרוע אותם וחשב: אנחנו צריכים כזה קיר שעליו לצייר ותוויות דבקות, ולאחר מכן לצבוע את כל זה.
אנחנו קמים בחמש בבוקר ומצליחים לעשות הכל
"אני רגיל להישאר עד מאוחר ולקום". אבל עם ליקושה (בת אנג'ליקה נולד ב 16 בפברואר, 2017. - הערה "אנטנות"), הכל השתנה. הפכתי לעץ ונרדם הרבה קודם לכן. בחודש הראשון וחצי אחרי הלידה, היא היתה בבית ללא הפסקה. תודה לאמא שלי על העובדה שאני יכול ללכת לחנות במשך 15 דקות. עכשיו זה קל יותר. לייקה ואני מבינים זה את זה. יש לה יום של שינה, ואני חופשי בשעות האלה וחצי או שתיים.
צילום: לארה ברדינההתאמנתי לעצמי שילד יופיעטניה תסייע. קפצתי איתה כמה לילות, ניסיתי לעשות משהו, אבל בסופו של דבר הבנתי שאבא לא נחוץ כאן. אני פשוט מפריע. אז שבוע לאחר מכן הפסקתי לקום. טניה לקחה את דאגות הלילה על בתה. עכשיו שנינו מתחילים את היום בחמש בבוקר - שטויות. העובדה כי ליקה הוא עורק, יש אפילו פלוס. כי כאשר אין לך הכשרה קבועה, אתה יכול לשכב, לקרוא ספר, להיות עצלן. ואז הוא קפץ מוקדם ושינה הרבה דברים, ובשעון רק עשר בבוקר!- אני עובדת עם ליקה, יש לנו פיתוחצעצועים, שטיחים מיוחדים. רופאי ילדים משבחים אותה, אומרים שהילדה שומרת מצוות, כולם מתעניינים. היא אוהבת חברה. מקסים ואני לקחנו אותה לאנשים כמה פעמים. אני חושב שליקה לא תהיה ילדה סגורה. היא כבר מראה אופי. מקסים אומר בליקוש שלקושה נוהג בחבל מאיתנו. אולי במובנים מסוימים זה נכון. למשל, הוא מתחיל לבכות, פותח את עיניו תוך רגע, מביט בנו בחיוך ערמומי, עוצם את עיניו ושוב בוכה."היא כבר מבינה לאט לאט איך זה אפשרי."לתמרן אותנו. כשליקוסיה הייתה מאוד קטנטנה, הייתי טוב בלהרדם אותה. החזקתי אותה בזרועותיי, ביצעתי שירי ערש מהקטגוריה - מה שאני רואה, מה שאני שר. ובזמן האחרון טניה מעצבת אותה. היא מאכילה אותה, וליקה נרדמת.
