כשהעצים היו ירוקים יותר, השמש הבהיקה יותר,בעוד אני רק הולך על הדרך שלי אימהות, בראשי הם היו כביכול עושה את הסרט "ההורה המושלם". כשהתינוק גדל בבטן, התמונה התבהרה. ידעתי בדיוק איך אגדל ילד, איך אנהג במצבים שנויים במחלוקת וכיצד לא אעשה דבר. אם ברגע זה הם ניסו לשכנע אותי להיפך, הייתי פשוט צוחקת על הבחור הטוב הזה בפנים, הבן שלי כמעט בן שש. הגיע הזמן לצאת: אני במאי מרושע ותסריטאי חסר כישרון. כל מה שחשבתי לפני הלידה היה שטויות גמורות. עבור כל הפריטים.
צילום: GettyImages
שינה נפרדת
הקרב על מיטה נפרדת אבד בחזרהבית חולים ליולדות. בלילה הראשון, התינוק נלקח ממני כדי שאוכל להתאושש מהאפידורל. הם הבטיחו להעביר אותו בשש בבוקר. הם הביאו את זה בחמש. כנראה שהם לא יכלו להחזיק מעמד יותר. בדיוק שלוש שניות לאחר שטימופי הונח לידי, הוא כבר ישן בלילה הראשון לאחר השחרור. הבעל התנדב להשכיב אותה לישון. בארבע לפנות בוקר הוא העיר אותי ואמר: "אני לא יכול יותר". במשך שש שעות רצופות הוא הסתובב בחדר עם הילד בזרועותיו. הערמומי פקח את עיניו בדיוק בשנייה כשניסו להוריד אותו לעריסה מאותו יום זה היה רק רהיט נוסף ולפעמים מקום אחסון לחפצי ילדים. מעולם לא נעשה בו שימוש למטרה המיועדת לו. אבל בעלי ואני לא ידענו מהי בעיית שינה. כולנו ישנו טוב ביחד.
מזון בריא
- מזון מהיר? אוף!- הרמתי את האף בבוז מול ההמבורגרים, הנאגטס והצ'יפס. הבן שלי אפילו לא יידע מה זה נאיביות ברמה 80, כן. עיניו של בני מאירות בתאוות בצע למראה האות הצהובה "מ"ש. ובסגנון כפרי. וגם הצעצוע בו זמנית, משום מה הילד שלי מחשיב פירות וירקות למזון הכי מזיק בעולם. כמו גם יוגורטים, אגב. מה זה אוכל? בשר, ועוד. פַּסטָה. עם תפוחי אדמה. מרקים. בוודאי, כן. עם ביצים מקושקשות. עוגיות. אני לא אפרט יותר, זה כבר מספיק כדי לתת לסבתות התקף לב לא, לא אכפת לי מהתזונה שלו. אבל זה בלתי אפשרי פיזית להכריח אותו לאכול אחרת. מזון שהוא מוצא לא נעים מסתיים באופן לא רצוני על הרצפה בצורה של חומר לא נעים אחר. הפסיכולוג אמר להשאיר את הילד בשקט: התעללות במזון היא הגרועה ביותר. עזב את זה. אני מחכה. אתה יכול לזרוק עלי אבנים.
צילום: GettyImages
חינוך נאות
"לעולם לא אהיה משעמם כמוך, אמא!"לכולם היו את המחשבות האלה, נכון? ידעתי בוודאות שלא אצטרך להרים את הקול שלי על הבן שלי. תמיד נוכל להגיע להסכמה ברוגע. אסביר לו בסבלנות את כללי ההתנהגות. ולחייך בגאווה וקצת במבוכה כשזרים אומרים: "איזה ילד מנומס". כן, אפילו חזרתי על החיוך הזה אז, כשהבן שלי יגיד לי משהו כזה, אני אצחק לו בפרצוף. אני אצחק עוד יותר אם הוא יבטיח לעולם לא לומר את המשפט: "אמרתי!" או לעולם אל תרים את הקול שלך על הילד שלך למה? כי עצבים לא עשויים מברזל. בגלל שילדים נמצאים בתקופה של טענה ל"אני" שלהם. כי לפעמים צעקות זה יותר יעיל ומהיר יותר מאשר להסביר משהו, והמצבים משתנים. שאלתי אמהות אחרות אם יש הבטחות שהן הבטיחו לעצמן בתקשורת שלהן או ביחסים עם ילדיהן שהן לא קיימו. מסתבר שרובם כאלה. והנה מה שהם לא יכולים לשלוט בו: - לא לסדר מערכות יחסים בין מבוגרים מול ילד. לפעמים אתה פשוט נאלץ לענות בגסות - לעולם אל תשקר לילד. יש מקרים שבהם אתה צריך לשמור דברים לעצמך. תראה לי קמיקזה שלפני שהוא הולך לרופא שיניים יגיד בכנות לילד בן חמש שהם הולכים לתת לו זריקה בפה ואז לקדוח לו שיניים - אל תעשה לילד הגדול מטפלת הצעירה יותר. אבל מה אתה יכול לעשות אם בעלך בעבודה, והעזרה נמצאת ממש בחדר הסמוך - אל תפריע לפעילות של ילדך בגלל משהו "דחוף". ובכן, מה אתה יכול לעשות אם אתה באמת צריך ללכת לאנשהו בדחיפות או לעשות משהו, ובאותו רגע הילד מחליט להרכיב פאזל - לתת לו לגדול עצמאי? זה לא מסתדר בגלל הפחד בשבילו. קרא עוד:
