אני בת 22, סביב - חבורה של חברים, מסיבות ורכיבה על אופנוע ופסטיבלי רוק. העולם שלי רותח ונוצץ. ואז - שתי רצועות. עכשיו רק המטבח והמחבתות, הבקבוקים והחיתולים, שאגת תינוק אינסופית ... החיים נגמרו. או לא?צילום: ארכיון אישי

אוטומטי, מוטו, הוביל, תמונה ...

השאלה אם ללדת או לא ללדת עוד לפניילא עמד. כמובן ללדת! זה מפחיד, כמובן. ובכן... ראש מעל עקבים, באופן כללי. ז'נצ'קה נולדה. ואחרי כמה חודשים הופתעתי להבין שהילד בכלל לא מפריע לחיים כמובן, נאלצתי לוותר על כמה הנאות, לפחות לזמן מה. לדוגמה, האופניים האמינים שלי נכנסו למוסך מתחת לכיסוי. לגבי השאר... המשכתי ללכת לקונצרטים. מתגעגעים להופעת הקיץ של "אליס" בגרין פארק? אין מצב! הלכתי לקונצרט גם בהריון וגם עם ז'ניה. עכשיו הוא עצמו לעולם לא יחמיץ את ההופעה הזו ואז הופיעה טניה. אז עכשיו שלושתנו הולכים לקונצרטים. אגב, לבת שלי יש את המקום הכי מעורר קנאה - על הכתפיים שלי. לשיר יחד עם שלושתנו התברר כיפי אפילו יותר מאשר לקפוץ באזור המעריצים. יש לנו טקס נפלא משלנו: אחר הצהריים אנחנו הולכים לסנטרל פארק של תרבות ותרבות על שמו. גורקי, אנחנו יוצאים לרכיבות, אוכלים תירס מבושל, ובערב הולכים להופעה של הלהקה האהובה עלינו וגם החברים שלי שאיתם הסתובבתי בעבר גדלו, התבגרו והקימו משפחות. כשהם, יחד עם יורשיהם, מצטרפים לטיולים שלנו, מסתבר שזה גן ילדים שלם - רועש מאוד, מאוד עליז, מאוד ידידותי.צילום: אלכסיי מורוזוב

כל העולם עומד לרגלינו!

לא הפסקנו לנסוע.הופיעה מכונית והתחלנו לנסוע מחוץ לעיר, לפעמים ליום, לפעמים עם אוהל לסוף השבוע. כן, באוהל עם ילדים - זה גם לא קשה. כשהגדול מלאו תשע, והקטן בן ארבע, החלטתי לנסוע איתם לקרים לחופשת מאי. לבד, בלי אבא: באותה תקופה בחיינו היו גירושים מישהו יגיד: אני משוגע, נוסע עם שני ילדים לקרים, שם אין שירות ומקומות מותאמים לחופשות משפחתיות. זו לא שנייה של שלום!...טיילנו בכל חצי האי למעלה ולמטה. כולם היו מוכנים לעזור לאמא עם שני ילדים: להביא לה תיק, להראות לה את הדרך, אפילו הציעו הנחות. יכולנו לספוג רק את הרשמים, שפשוט היה מהם ים במאי הבא, ללא מורא תפסתי את הילדים בזרועותיי, ומיהרנו לסוצ'י ואבחזיה. בקיץ נסענו ברכבנו לסנט פטרסבורג לקונצרט בלתי נשכח של ויקטור צוי. התארחנו באכסניה - אפשרות מצוינת! חסכוני, קודם כל. והעובדה שזה צפוף רק מניע אותך לא לשבת בחדר שלך, אלא למהר ברחבי העיר בכלל, יש לי גם תוכניות גרנדיוזיות לעונה הבאה.צילום: ארכיון אישי

נתיב לשמים השביעי

לפני שנה חזר אופנוע לחיי.רבים יאמרו שזה מסוכן מדי עבור אמא לשניים. אבל החיים באופן כללי הם דבר מסוכן. אני מבין היטב את מידת הסיכון, אני נוהג בזהירות ומשתמש בציוד מגן. המשפחה שלי תומכת בי והילדים שלי מאוד גאים בי. יתרה מכך, שניהם מבקשים לעבור קורסי נהיגה. השנה כבר היו להם כמה שיעורי נהיגה על אופנוע. בעונה הבאה אנחנו בהחלט נמשיך את הניסויים האלה אחרי כל הנסיעות וההליכה שלנו לקונצרטים ביחד, הבן שלי היה להוט ללמוד לנגן בגיטרה. הבת שלי מחכה לפסנתר מסנטה קלאוס. מגניב! ואתה יודע מה? אל תפחד שילדים ישנו את חייך. זה בהחלט נכון. אבל אל תשכח את עצמך ואת תחומי העניין שלך, טמון את הראש בחיתולים. הרי ילדים מתעניינים בהורים מתלהבים, שמחים, שמכניסים אותם לחייהם ושיש להם מה לחלוק עם ילדיהם. שום דבר לא מאחד אנשים כמו רגשות ורשמים משותפים! כן, לפעמים זה יכול להיות קשה נפשית, כלכלית, רק פיזית. אבל כשילדים אומרים שהם הכי מאושרים, אני גם ברקיע השביעי!צילום: מריה פבלובה

הערות

הערות