- קטיה, מזל טוב, עכשיו יש לך שני גיבורים - דניה הבכורה וליאון הקטן!
"תודה, אבל הוא כבר לא ליאון". עדיין הגעתי למסקנה כי שם זה אינו מתאים לבני, וגם אביו היה נגד זה. והחלטנו לקרוא לשרפים הצעירים לכבוד השרפים מסרוב, אחד הקדושים האהובים עלי.
צילום: אנסטסיה Nekrasova- ההריון כולו הובלת אורח חיים פעיל, אפילו כדי לעבור לדירה חדשה היה זמן, ואז פתאום דיווחו כי הם כמעט מתו במהלך הלידה. איך זה יכול לקרות?- עכשיו אני מבין שהייתי משוגעת. אנחנו גם חייבים לחשוב על לקחת על כל כך הרבה דברים: א בהריון עבד, שנת דירות - קנה חדש ונמכר הישן, החל לבצע תיקונים, כי רציתי להביא בן לתוך הדיור המוכן. זה טוב כי החברה של המעצב עזר. כמובן, זה היה טיפשי לשלב הכל בבת אחת. עברתי לפני הלידה, חלומות התגשם, אבל מה זה עלה לי! נזכרתי הפעם, אני מבין שהכל היה במהירויות מטורפות כל כך והסתיים באופן הגיוני עם "תאונה". הייתי 27 בפברואר, אבל בחודש האחרון של ההריון הוא בלתי צפוי. היא תכננה שהבן ייוולד בבית החולים, שאותו בחרה מראש. אבל המים הלכו פתאום בזמן שנסעתי. החלטתי לא לחכות לאמבולנס והלכתי לבית החולים השלישי הקרוב. יש וגיליתי שיש לי בעיה רצינית עם כלי דם, והיה צורך דחוף מפרצת operirovat.- כלומר, הרופאים התעלמו?- רופאים לא אשמים בשום דבר. בסקרים קודמים, המפרצת לא הייתה גלויה על אולטרסאונד. אגב, העובדה שקבלתי אותו בבית החולים, הוא קצת צירוף מקרים אלוהיים, כי זה המקום שבו הולך לא היה מגוון שלם של שירותי טיפול נמרצים. היה קשה יותר לשמור שם. מאוחר יותר התברר כי עם אבחנה כזו, כמו שיש לי, אתה צריך להיות כל זמן בחודשים האחרונים, כי בכל רגע יכול להתפוצץ מפרצה. הילד היה טבע, והייתי מת מאיבוד דם. לכן, למרבה הפלא, אני בסיפור הזה באמת מזל. אמצע הלילה עם המיטה העלה כל המומחים, בצע מהלך, מזג לי ארבעה ליטרים של דם, ואני שרדתי.
הבן מיד התנהג כמו גבר
צילום: ארכיון אישי של קתרין גורדון - קשה לדמיין מה עבר ...- קרובי משפחה וחברים שלי היו בבית החוליםהתפלל. רופא בא לאמי ואמר שהמוות אפשרי. כל האנשים שאהבתי היו גרועים ממני. הייתי במקום רחוק, ראיתי "מנהרות", פגשתי חברים מתים. קיבלתי חוויה שלא ציפיתי לה כלל." זוכרים איך הם הגיעו לעצמם, ראו את בנם בפעם הראשונה?"האחות שאלה אותי כשנולדתי,השיב כי אתמול, היא אמרה: "ובכן, אז, על 22." תיקנתי אותה כי על 19. לא הבנתי מיד שאני לא לבד ליום אחד. אז, במצב נורמלי, הגעתי ב -23 בפברואר וראיתי את הבן שלי באותו זמן. היה לי מזל איתו, הוא נולד בריאה ובריאה. כל האחיות העריצו אותו, כי בניגוד לילדים אחרים הוא לא בכה, אבל איכשהו מההתחלה הוא התנהג כמו גבר. בשל העובדה שהיא היתה על תרופות, היא לא יכלה להאכיל אותו. אבל דיברנו כל יום: איכשהו אני מעגן אותו או מביא אותו. למעשה, בבית החולים ליולדות הריעו האנשים, צחקו, צחקו ולא הבינו מדוע באים אלי קרובי צבע ירוק. יקירי במשך זמן רב האמינו שקאטיה היא טנק. ואז בפעם הראשונה הם הבינו כי זה, מסתבר, לא כך. ועכשיו אני טובעת בטיפול ואהבה.
צילום: ארכיון אישי של יקטרינה גורדון – האם הבן הבכור דניה ידע מה עובר על אמו?- הוא היה עם ההורים שלי באותה תקופה.תמיד לוקחים אותו בסופי שבוע. דניה ידעה שאני רודפת אחרי אחי הקטן. אולם הוא שאל מיד את הבכור. מטבע הדברים, הם לא אמרו לו כלום. דניה רק חיכה לאמו שתחזור. ההורים שלי באו איתו, הסתכלו עלי מלמטה מהרחוב, ואני הסתכלתי עליהם מהחלון. למען האמת, אני עצמי הבנתי מה בעצם קרה רק כשהשתחררתי. נכנסתי לאוטו והרגשתי שאין לי כוח, הכל מסתובב. ואז פתאום התחוור לי שהסתבר שיכולתי למות, זה היה ניתוח נוראי, אהיה לי החלמה ארוכה.
