כל דבר שיכול להיות די מרחוק,אסור: שיעורי ריקודים, משחקים עם בובות, רגשנות מוגברת ואמפתיה. אז איך אנחנו יכולים לדרוש מהגברים את התכונות האלה שאנחנו לא מאפשרים להתפתח בילדות, השאלה שהתפרסמה על המחקר מעלה, והחברה בכללותה לא מעודדת רגישות ויכולת לטפל בבנים, למרות שברובם הם פשוט טבעיים כמו בנות . בנים הם יצורים חיים עם הרגשות הרגילים: הם יבכו אם הם נפגעו או לבם נשבר עד שהם אמרו כי "הם לא מתנהגים כמו גברים." אנחנו עושים את זה בשבילם, כי אנחנו פוחדים שהם ייפגעו אם יעברו את הנורמות של הגבריות המסורתית, אבל מה השימוש אם לא נותנים להם הזדמנות לגדול עם האנשים המגוונים שמגיע להם? אולי אנחנו צריכים לחשוב מחדש על הגבריות המסורתית, כך שהחברה תרחיב את הגדרתה ותכלול גברים נחמדים, רגועים ואכפים?
צילום: iStock/Gettyimages.he אנחנו מבלים את זמננו בגידול גברים להיות מפרנסים. מנהיגות וכישורים עסקיים חשובים לנו, וזה בסדר כל עוד הם לא שוללים שום דבר אחר שהם יכולים ללמוד. אנחנו שוכחים או פשוט מתעלמים מהעובדה שבנוסף לעובדים ולבוסים הם יהיו גם בעלים ואבות. הם ישקיעו זמן רב ביחסים בין אישיים כמו במשא ומתן על חוזים, אבל אנחנו מכינים אותם לאחד ולא לשני. הם מוכנים להמשיך בקריירה, אבל הצמיחה הרגשית שלהם מעוכבת באופן מלאכותי, ואז אנחנו תוהים למה הגברים שלנו לא יכולים להיות קצת יותר אצילים ומתחשבים בתרבות שלנו, בנים מלמדים שתכונות נשיות הן חולשות, ואז הם מצפים מגברים להתייחס לנשים כשוות ערך. אנחנו פוגעים בבנינו ובבנותינו, נשים לעתיד שיצטרכו לסבול את ההשלכות של טעויות החינוך שלנו. אנחנו קוראים לילדים שלנו ספרים חכמים ומורידים אפליקציות לאייפון שלהם כדי שיהיה להם יתרון כשהם הולכים לבית הספר. יש לנו אחריות לתת לבנים שלנו את אותו יתרון אם אנחנו רוצים שיהיו להם את התכונות של החברים, הבעלים והאבות הטובים ביותר, במקום לדחוף את התכונות האלה כבר בהתחלה, בתקווה שהם יפתחו את עצמם איפשהו לאורך הדרך לא רק לגייס כוח אדם. אנו מגדלים ילדים אנושיים שיום אחד יהפכו למבוגרים, עם כל המורכבויות והאחריות הנלוות.
