הבת שלי אלכסנדרה 16. הגיל הרך שהוריהם מפחדים ממנו. אחרי הכל, כולם יודעים כי הנוער הנוכחי הוא לא מה היינו. הם חסרי אחריות וחסרי אחריות, עצלים יותר, ואין להם אינטרסים - יש רק אינטרנט אחד בראש, במסיבה ובמין השני. ואז יש מקסימליזם העשרה ולא כבוד להורים. אם היינו אחראים, הגיוניים. או לא?
צילום: גטי ברגע שהלשון שלי מתחילה לסובב את הדבר המלוכלך הזה: "אבל בגילך ... (הרווחתי כסף, חשבתי על העתיד, הגנתי על הרופאים שלי, הצילתי את החותמות האפריקאיות הרעבות ...), אני מיד מסמיקה ומתחילה לצחוק. הביטוי, לעולם לא נולד, מתמוטט לגוש מאובק ומתרחק הלאה, והכל משום שההשוואה אינה בבירור לטובתי.מה קרה לי בגיל 16? ראשית, סיימתי את התיכון. שנית, כבר שלוש שנים היא נפגשה עם אביו של סשה. כן, הייתי ילדה רעה. שלישית, בדקתי הרגלים רעים: עישנתי (אבל התחבאתי מהורי), ועם אלכוהול זה כבר היה, אם לא "היי, אתה", אז בהחלט לא "אתה". באופן כללי, אין דבר להתרברב. למעט אולי הצלחה יחסית בבית הספר קריאה נדירה בקרב בני גילאי. ברגע הלשון שלי מתחיל להסתובב: "והנה אני בגיל שלך ...", אני מסמיק. ההשוואה היא לא לטובתי, כן, אנשים לקרוא היטב ולאחר מכן, לפני 20 שנה, היו נדירים. אז התקפות כמו "אתה יושב בטלפון, אין לקרוא ספר" - טוב, אני לא יודע ... באמת אתה מבלה את כל הזמן שלך בגיל 16 עבור ספרים? בואי, ברצינות, תזכור את עצמך 16 - מה לעזאזל עם שני בראש שלך עובד בחיל מתנדבים, לומד ספרים על התפתחות ההומניזם. ובוודאי היה הכי קל להניע אותך ללמוד חרוץ או עזרה אנוכית להורים שלך בעזרת כוחו של פנדל קסמים. לא? אז אתה תערוכה נדירה, תן את החתימה שלך, אבל בוא נחזור לשתי בנות ספציפיות, כלומר, אל הבת שלי, והנערה אלכסנדרה באמת תהיה עצלה, ממש תקועה ברשתות חברתיות, לא מאירה בהתלהבות להתנדבות בפרא של אפריקה, "והנה אני ... "היא לעולם לא תשמע ממני בטוח, כי היא טובה יותר. עכשיו היא יותר טובה מכפי שהייתי בגיל שלה. אהבה את הילדים שלך :)
צילום: Getty באיזה רגעים כדאי לנשוך את הלשון
- מתפתלת מול מראה, מציירת ריסים בחריצות
אני רוצה לפלוט: "טוב, מה את מציירת בעצמך, הקישוט העיקרי שלך הוא נעורים! "זכרי: המפגש הראשון שלך לפגישה או לדיסקוטק. הצללים הליליים המפלצתיים האלה. ריסים מקובצים. ואמא רוטנת על העובדה שרק בנות בעלות מידות קלות צבועות. זוכרת? עכשיו לקחת מברשת ולהראות איך זה נכון - כדי למדוד ומדויק.
- שוכב על הספה ומצחקק, מביט בטלפון
כבר התחלת להגיד: "אין מה לעשות? הפיזיקה למדה? מוטב היה לשטוף את הכלים (ניגב את האבק, עזר לאמא במטבח, הלך עם הכלב)? אילו מחשבות היו בראש שלך? זה נכון: "נראה כי אבות פשוט מקומם כאשר אני לא עושה שום דבר." יש בזה אמת. הבטלנות של אנשים אחרים היא מעצבנת, במיוחד כאשר הוא עייף. אבל אתה יכול לבקש עזרה, לשאול בעדינות על שיעורים, וללכת לטייל עם הכלב. או - עכשיו אני אגיד המרדה, תשומת לב! - לדחות מטלות הבית וגם בשלווה לשכב על הספה!
צילום: גטי
- לא מביא את הסימנים הטובים ביותר.
רק אל תתחיל כאן: "ו טניה Sideeva (סדרה של מכתבים בשם ושם משפחה שרירותי) לומד מצוין, עוזר לאמה, היא אחיות עם אחיה, הולך כדורסל, לומד יפנית ומצליח בכל דבר." נסה את המעבר הזה בעצמך. השווה את עצמך עם חבר לכיתה שיש לו עסק משלו ומי מבלה את השנה החדשה שלו במדינה חדשה, שינויים מכוניות כמו כפפות, קנה דירת חמישה חדרים במרכז. זה נחמד אז שתוק יותר.
- לובש תלבושת מטופשת
"שכחת את החצאית שלך?", "איזה סוג של חלוק זה?", "האם מגפיים לגברים באופנה עכשיו?" אה, זהו זה, תזכרי איך הם עצמם לבשו חותלות ירוקות וחצאיות מנומרות. וגם שמלות מיני. כמו לורקס, תיק יד מטופש עם אבני חן וטי שירט עם פאייטים. יש לטפח סגנון אצל ילד, לא ללעוג. במיוחד אם את בעצמך לא סטנדרטית ולובשת חברים עם סטילטו.
- ביקשו למועדון
הו, זה קשה.אני רוצה מיד לקבוע את המועד האחרון להחזרה - 23 שעות ולא דקה לאחר מכן. אחרת, מתחילה פאניקה: הילדה תתערב בסיפור, תמצא את עצמה בצרות, מישהו יפגע בה זכור: כשהיית בן 17, לא יצאת עד הבוקר? ומה? האם תמיד שתית עד שנפלת ועוסקת בהתנהגות זימה? או שאתם לא סומכים על הילדה שלכם עד כדי כך שנראה לכם שהיא ממש מעבר לסף - מה עם אלכוהול והוללות נסו להסכים על שיחות הדדיות או SMS - מספיקה פעם בשעה? ואתם מודעים לעניין, והילד היקר לא נלחץ יותר מדי, מה שייראה "לא מגניב" בחברה.
