בשנה האחרונה אני מניקה תינוק, והוא הגיעזמן לשתף את החוויה שלי. התאמת ההנקה - זה היה קשה מאוד עבורי, קיבלתי חלב בחמישה ימים. לא ידעתי שזה יכול לקחת כל כך הרבה זמן ומה זה - זרימת החלב (אף אחד לא הסביר לי את זה), אני הייתי האם היחידה במחלקה הפונדקאית שהייתה מניקה. אחת הנשים גם ניסתה, אבל אחרי 12 שעות היא התחילה לתת לתינוק תערובת, כי "לא היה לה חלב" (אף אחד לא סיפר לה על זרימת החלב). בעוד שאר הילדים ישנים עם הבטן המלאה, הבן שלי צעק ובכה, תלה על החזה שלי כל הלילה (התקשרות תכופה, מה זה י אף אחד לא סיפר לי על זה) כשחזרתי הביתה, התחילו בעיות אחרות: הפטמה שלי ממש סדוק לשניים. מעולם לא חשתי כאב שכזה. פחדתי מכל האכלה, אבל המשכתי להאכיל את התינוק - בדמעות, בבכי, עד שהכול החלים (אף אחד לא אמר לי שהנקה יכולה לכאוב, אף אחד לא לימד אותי איך התינוק צריך להניק).
צילום: @ mamaclog כאשר עמדתי עם הצורך להאכיל את הילד מחוץ לבית, אני או נעל את עצמי בבית האסלה, או מיהר הביתה, או לקח איתי את החלב לידי ביטוי בבקבוק. הייתי נבוך להאכיל אנשים, לא רוצה לגרום אי נוחות לאף אחד. זה הוביל לחסימה של תעלות וקיפאון. (עכשיו אני אוכל בשלווה בציבור, לעזאזל עם החברה המפגרת הזאת!) ואז התחלתי לסבול מדלקת. אני זוכר איך התעוררתי בשלוש לפנות בוקר, רועד מקור, לבשתי חלוק, עטפתי את עצמי בשמיכה וניסיתי להאכיל את בני. כאב זה היה מכאיב עד כאב. רעדתי והזיעתי, והרגשתי כאילו אני קפואה עד העצם. ב 5 בבוקר התעוררתי החבר שלי ואמר שאני צריך ללכת לבית החולים. אבי החורג בא, הוא היה רופא, הוא מדד את הטמפרטורה שלי, אמר שהיא קצת גבוהה, הוא יעץ פאראצטמול וניסה לישון, לא יכולתי להסס. בשבע בבוקר התחלתי להקיא. הטמפרטורה נמדדה שוב - 40. פיתחתי אלח דם בן לילה. זה קרה כי לא הצלחתי לזהות את הסימפטומים המוקדמים של דלקת השדים (למשל, לא ראיתי שום אודם על החזה שלי), הוכנסתי לטיפול נמרץ, הזרקתי מורפיום, נתנו לי אנטי-אמטיק והאנטיביוטיקה החזקה ביותר שהיו לנו. הייתי צריכה לעזוב את הילדה במשך שני לילות, לבי נשבר.
תמונה:בזמן שהייתי בבית החולים ביקשתי כמה פעמים לשאוב שד, כי אם לא תשאב עם דלקת בשד, זה יחמיר (והחמיר). האחיות אמרו שאין לה משאבת חלב כי לא היו כל כך הרבה אמהות מניקות במחלקה. הסיפור שלי לא נגמר בזה, אבל הנקודה העיקרית שאני רוצה לומר היא שנשים יודעות נורא מעט על הנקה. אני לא מתכוון למידע על היתרונות של הנקה, לא לחלק פליירים. אני מדבר על ידע כללי, יסודות הנקה, הנקה תכופה, בעיות שיכולות להתעורר ומה לעשות איתן, כיצד לזהות אותן וכיצד לתקן אותן. הופעת התערובות שיבשה את מעגל העברת הידע מ דור לדור. אני יודע שתערובות מצילות חיים והכרחיות. אבל בעבר היו לנו אמהות, סבתות, אחיות, דודות וחברות שהיו מוכנות לחלוק את הידע והניסיון שלהן. אבל עכשיו לאימהות ולסבתות רבות אין מה לחלוק כי הן אף פעם לא מניקות. אין ידע, אין ניסיון, נשים נאלצות לבנות הנקה בכוחות עצמן, כך שעכשיו סיפורים רבים על הנקה מסתיימים ברגע שהם מתחילים. מערכת הבריאות והחברה בכלל אינן תומכות באמהות מניקות. יש כאלה שתומכים באגרסיביות בהנקה מבלי לספק תמיכה ממשית. הנקה היא עבודה קשה וצריך ללמד וללמוד אותה. אנחנו הולכים, מדברים, קוראים וכותבים - זה נראה טבעי, אבל זה לא תמיד כך, אנחנו לומדים את זה.אם הייתי יודע מראש את כל מה שאני יודע עכשיו, זה היה הרבה יותר קל. אם אמהות צעירות היו יודעות לכמה קשיים הן מתמודדות, הן היו לומדות הנקה לפני הלידה, הולכות לקורסים, קוראות ספרים ושואלות שאלות בפורומים. אבל אנחנו רק חושבים שזה יהיה טבעי כמו נשימה. כי אף אחד לא אמר לנו שזה לא כך. טוב לדעת גם:
