הכל התחיל בעובדה שהאמריקאיהסופר מיקי קנדל החליט לקבל השראה מהמנויים שלה בטוויטר. לשם כך היא ביקשה מהם לחלוק את הדברים המפחידים והמפחידים ביותר שהילדים סיפרו להם אי-פעם. אין זה סביר כי הסופר ציפה לשמוע כל כך הרבה סיפורים נוראיים! אספנו את 20 אלה הכי מפחיד ונבואי. "כשהבן שלי היה בן שלוש, הוא התחיל לשיר שיר בפולנית. בעלה אמר שסבתו שרה את השיר הזה כילד - זה שיר ערש. אבל סבתו מתה זמן רב לפני שנולד בנו. לא אני וגם בעלי לא מדברים או שרים במיוחד בפולנית ".
צילום: מסגרת מתוך הסרט "אומן" 2. "נתתי לבן שלי ארנבת לבנה צעצוע. "כשהייתי אבא שלך, נתתי לך אותו דבר. אחר כך לא ראינו עוד ", אמר. אבא באמת נתן לי ארנב כשהייתי בת 14. זה היה הפגישה האחרונה שלנו. " "הבת שלי היתה בת חמש כשאמרה שאני האמא הטובה ביותר שהיתה לה אי-פעם. אמרתי שאני האמא היחידה שיש לה ועדיין יש לה. היא הביטה בי ואמרה: "לא. אתה השלישי. אבל את הכי טובה. " "הלכתי עם בן השנתיים שלי לבית קברות סמוך. היא שואלת: "אמא, מי הגבר במעיל האדום ליד בית האבן? "היא הצביעה על הקריפטה. לא היה שם איש. "הוא מנופף לי!" - בתה נופפה בחזרה. "הוא רוצה לדבר! "היא רצה מבית הקברות מכל הזוויות. "אחי הצעיר סיפר לי לעתים קרובות על הסבתות והסבים" האחרים "שגרו באיזה בית כחול. פעם התנדב לקחת אותנו לשם. נסענו 45 דקות, הגענו לעיר אחרת, שבה אף אחד מאיתנו לא היה מעולם. האח הוביל אותנו היישר אל הבית הכחול הנטוש שבקצה הרחוב. לפני חמישים שנה, אף אחד לא חי שם ". 6. "החברה של הבן שלי נעצרה פתאום והתחילה לחזור:" אני בן, אני בן. " חזרתי על זה כמה שניות. זה היה מפחיד. אמה חשבה שהילדה נמצאת בטראנס. אחר-כך ציינה הילדה שהיא לא ילדה, אלא נער. והיא הוסיפה שהיא מתגעגעת לאחותה. וכעבור זמן קצר היא מסרה את הפרטים: "אחותי דואגת לי. כל יום אנחנו הולכים למפעל, שם עושים כפתורים. אנחנו מדברים ספרדית. אני מת, נפגעתי במכונית! אני מת על הכביש המאובק ". והיא בכתה ". "אני רופאת ילדים. פעם בחנתי ילד בן חמש. הוא גר בכפר, אין לו חברים, הוא לומד בבית, אין טלוויזיה בבית. הוא הביט בי ואמר: "אחיך הציל את חיי בסערה במדבר". קפאתי. אחי היה בעיראק ". "הסתכלתי על הילדים במגרש המשחקים, בעוד המורה שלהם היה משם. ילדה אחת ניגשה אלי, נגעה בבטני ואמרה: "יש פה תינוק קטן. פה תינוק קטן. " רק גיליתי שאני בהיריון, אף אחד לא ידע על זה עדיין. " "כשהייתי קטנה, התעוררתי בלילה לעתים קרובות מהעובדה שלצדי עמד גבר גבוה וניער את רגלי. פחדתי, צרחתי ובכיתי. הורי מעולם לא האמינו לי. אבל פעם אחת תיארתי את הבחור הזה - התברר שזה האח הגדול שלי. הוא מת לפני שנולדתי. ישנתי בחדרו. והצעצועים הישנים שלו זרחו בעצמם ".
צילום: סטילס מתוך הסרט "כפר הארורים"10. "יום אחד מצאתי את בתי בת השנתיים יושבת מתחת לשולחן עם ספר. היא הפכה את הדפים כאילו היא באמת קוראת. שאלתי אותה מה היא עושה. והיא ענתה שהיא קראה את זה עם סבתה. אמו של בעלי נפטרה שנתיים לפני שהבת שלי נולדה. זה היה הספר שלה." 11. "אבא שלי מת יום לפני יום ההולדת שלו. לכן אנחנו תמיד מרגישים עצובים ביום ההולדת שלו. האחיינית שלי ניגשה לאמא שלי ואמרה, 'סבא כאן. והוא מבקש ממך לא לבכות. זה עושה לו כאב בלב". היא מעולם לא ראתה את סבא שלה. אמא שאלה איך הוא נראה. "כמו דודה מייפל," היא ענתה. כן, אני עותק של אבא שלי."12. "כשאחיינית שלי הייתה בת שבע, היא שאלה אותנו למה שמרנו את כל הסבתות המתות בעליית הגג. והיא צחקה."13. "הבת שלי הייתה בת שלוש כשנכנסתי להריון שוב. אמרתי לה שיהיו לה אח או אחות, שיש לי תינוק בבטן. היא אמרה, "לא, יש שני תינוקות." באולטרסאונד אמרו לי שיהיו לי תאומים! שאלתי מתי הם יוולדו. הבת שלי הראתה לי את ה-28 בנובמבר בלוח השנה. והתאומים נולדו ב-28 בנובמבר."14. "כשהבת שלי הייתה בת שנתיים, יצאנו לטייל לנחל ועצרנו להסתכל עליו. היא קפאה, השתתקה ואז אמרה: "מתתי כאן". 15. "ילדי בן השלוש: "אמא, מה יקרה כשנמות?" התבלבלתי והתחלתי למלמל משהו. הוא: "אה, נזכרתי. נחזור להיות קטנים". הוא חייך וברח."16. "אני מתעורר בלילה, בחושך גמור. בשנתי כאילו שמעתי מישהו קורא לי, אבל עכשיו שקט. ואז אני שם לב שהבן שלי בן השלוש עומד ליד המיטה. הוא רכן אלי ולחש באוזני, "כשהייתי סבא, הייתה לי מסילת ברזל."17. "הבת שלי סיפרה לי על מקום בו הייתה לפני שנולדה. יחד איתה הייתה קבוצת ילדים שחיכתה גם היא להיוולד. והם לא היו תינוקות. כולם נראו כבני חמש. הם בחרו בעצמם את אמא שלהם, ואז נכנסו לבטן שלה."18. "מתת במלחמה למען הכוכבים והפסים, אבא. נהרגת על ידי אדם באדום. אבל עכשיו חזרת." אלו המילים של בתי בת הארבע. כנראה שבעלי נהרג על ידי הבריטים במלחמת 1812."19. "יש לי תאומים. אחד מהם התחיל לדבר מאוחר מהשני. וכשהתחיל, הוא דיבר ספרדית! הוא מעולם לא שמע ספרדית מאף אחד לפני כן."20. "הייתי בערך בן 16. ילד קטן ניגש אליי בחנות. לא ידענו של מי הילד. הוא תפס את רגלי המכנסיים ולא רצה לעזוב אותי. הוא אמר שאני האמא הראשונה שלו. וכאשר באה אמו האמיתית (הנוכחית?) ולקחה אותו, הוא פרץ בבכי".
