במשפחה של מחליקים דמות רומן Kostomarov ו אוקסנהדומנינה גדלה עם שני ילדים. Nastia, הבכור, ב -2 בינואר הפך 7 שנים, ואת אחיה איליה ינואר 15 - 2 שנים. וזוג כוכבים לא יכול להיענש! מגיל צעיר, רומן אוקסנה רגילים צאצאיהם למשטר הספורטיבי. אילו עקרונות אחרים בחינוך של ילדים מודרכים דמות skaters, Wday.ru אמר רומן Kostomarov.
הילדים צריכים להיבחר על ידי הוריהם
איך עוד?ילדים רבים מתחילים לחשוב על המקצוע העתידי שלהם כבר בגיל 16, כאשר הם כבר סיימו את בית הספר. זה מאוחר מדי להפוך לטוב ביותר במקצוע שלך. אז ההורים הם שחייבים להדריך את ילדיהם בבחירה. ולעשות את זה מוקדם ככל האפשר, אני רוצה לראות את הילדים שלי רק בספורט. אין אפשרויות אחרות. אימון קבוע בונה אופי לכל החיים. אם ילד משחק ספורט, אז הוא יתמודד עם כל הקשיים בבגרותו. אז נסטיה משחקת עכשיו טניס וריקוד בבית הספר לסטודיו Todes. כשאיליה יגדל, נשלח אותו גם לטניס או להוקי.
צילום: @romankostomarovkrs
ככל שהילד מתעסק בספורט, כן ייטב
אוקסנה ואני לא ממש התעקשנו, אלא הבת שלי עצמהרציתי ללכת על גלגיליות. היא הייתה אז בת שלוש. כמובן שבהתחלה היא פחדה, רגליה היו לא יציבות. הם חשבו שהילד בהחלט ישבור את ראשו. אבל עם הזמן היא התרגלה לזה ועכשיו רצה די מהר על הקרח כמה הורים, אני יודע, מנסים להרכיב את הילד שלהם על גלגיליות כמעט לפני שהוא באמת לומד ללכת. ובכן, כל הורה בוחר מה יותר נוח לו. יש אנשים שחושבים שזה לא בסדר לשלוח ילד לספורט בגיל צעיר, הם אומרים, זה ישבור את הפסיכולוגיה שלו. יש לי דעה אחרת הרבה אנשים אמרו לי שכדאי להתחיל לשחק טניס בגיל 6-7, כשהילד בוגר פחות או יותר פיזית ופסיכולוגית. שלחתי את נסטיה לבית המשפט כשמלאו לה ארבע. ואני לא מתחרט על זה בכלל. הילדה רק בת שבע, אבל היא כבר משחקת ברמה די הגונה. זו רמה אחרת של הבנת המשחק, לדעת איך להחזיק מחבט ואיך לחבוט בכדור. תאר לעצמך אם היא רק התחילה?
הילד עצמו חייב להצליח
אני נח על זרי הדפנה של הוריי למען ילדיי.אני בהחלט לא ארשה את זה. הם חייבים לעבור את אותה דרך קשה להצלחה כמו אוקסנה ואני. אבל זה לא אומר שלנסטיה ולאיליה אין ילדות. בתי לומדת עד 4 שעות בגן. ואז - חופש! אפילו לא שלחנו אותה לבית הספר, למרות שגילה של 6.5 שנים איפשר זאת. החלטנו לתת לילד להתרוצץ ולשחק עם בובות למרות שאנחנו גם מכינים את נסטיה לבית הספר. לפני שנה היא החלה להשתתף בשיעורים נוספים. לוקחים את בתי לבית הספר מהגן לשעתיים ואז מחזירים. הם בחרו עבורה רגיל, מונפקת ממלכתית, בלי שום פעמונים ושריקות אופנתיות. נכון, עם לימוד מעמיק באמנות. העיקר מבחינתנו הוא שהילד יהיה בריא ויעשה ספורט מתקיימים פעם בשבוע. לפעמים בבוקר הוא יכול להיות קפריזית: אני לא רוצה ללכת לגן! יש לי איתה שיחות הסבר. "נסטנקה, את לא רוצה ללכת לגן היום. תאמין לי, כשאתה הולך לבית הספר אתה תתחרט על זה. לגן באת, שיחקת, האכלת, השכבת אותך. אחר כך העירו אותי, האכילו אותי ושלחו אותי לטייל. תענוג! מה מחכה לך הבא כשאתה הולך לבית הספר? בערב, בתי מתחילה את חייה ה"בוגרים": יום אחד היא משחקת טניס, למחרת - רוקדת. לנסטיה יש די והותר אנרגיה. ואם זה לא מכוון לכיוון שלווה, זה יהרוס את כל הבית. ילדים מהבטלה לא יודעים מה לעשות עם עצמם. או שהם צופים בסרט מצויר, או שהם בוהים באיזה גאדג'ט. ואחרי שעתיים של אימונים היא כל כך עייפה שכשהיא חוזרת הביתה היא אוכלת ארוחת ערב והולכת לישון.
אני מנסה לא ללחוץ על הרשות
אני זוכר שזה היה תמריץ רציני עבורי ללמודספורט היה הרצון לנסוע לחו"ל, לקנות שם קולה ומסטיקים. עכשיו זה זמן אחר, הזדמנויות אחרות, אי אפשר לפתות ילד רק עם קולה. זה אומר שאנחנו צריכים מוטיבציה אחרת. בהתחלה גם לנסטיה ולי הייתה אותה תחושה: "אני לא רוצה ללכת לאימונים!" - "מה זאת אומרת, אני לא רוצה?" הייתי צריך להסביר שאין מילה כזו "אני לא רוצה", יש רק "הכרחי". זה הכל. לא היה לחץ מהסמכות ההורית עכשיו אני משתמש בהתמכרות של בתי לבובות כתמריץ. אני אומר לה: אם תעשי שלושה אימונים בצורה מושלמת, תקבלי בובה. ועכשיו הופיעו צעצועים רכים שונים, שבשבילם היא מוכנה לרוץ לכיתה כמעט כל יום. העיקר שיהיה לך רצון להתאמן ולהשיג ניצחונות.
