במיטב המסורות של רוסיה הצארית, כשהאופנה הייתההתכשיטים היו תובעניים ומקוריים, ופרקי היד והצוואר של נשות החצר עוטרו ביצירות אמנות העשויות אך ורק ממתכות יקרות ואבנים יקרות, מכתיבות מוצרים עשויים כסף ומתכות יקרות אחרות. אם נשות החצר של המאה ה-16 היו מוצאות את עצמן בנשף מודרני, הן היו מופתעות מאורך רגליהן החשופות של הנשים המוזמנות, מהדקולטים החושפניים ומהנאומים הנועזים, הגובלים בקלילות, שנאמרו בערבים אלו. כל זה, ללא ספק, לא ישאיר אותם אדישים, ולא יישאר להם מה לעשות מלבד לקנא בנשים שלנו. הם גם ישמחו מאותם תכשיטים שלא רק שלא איבדו את קסמם, אלא גם רכשו גוונים חדשים של שובבות, שובבות ופיקנטיות נועזת. כעת, בתחילת המאה ה-21, הנשים שלנו יכולות לשמוח על כך שסטנדרטים שונים כל כך, הטמונים בכל הזמנים, מבוססים היטב בתא שמניח היעדר כמעט מוחלט של אופנה דיקטטורית, כאשר אפשר היה לבחור דברים על סמך בסיס בלבד. על ההעדפות של האדם. נעים שבעתיים שלמרות הדמוקרטיה בלבוש, העדפת הרוב נתונה למשהו אמיתי וטבעי. כפי שאולי ניחשתם, אנחנו מדברים על חומרים טבעיים, מתכות ואבנים. ואכן, לא רק שתכשיטים מצופים זהב ומצופים עשויים מחומרים מלאכותיים לא רק שאינם רלוונטיים, אלא שהם גם נחשבים לצורה גרועה, שכן המראה הבהיר והצעקני שלהם מאפיל על היופי האמיתי והטבעי של הגוף. בימינו, תכשיטים צעקניים עם אבנים מסיביות עשויות זכוכית וקריסטל נחשבים גם לצורה גרועה - זה ייראה הרבה יותר רלוונטי ומכובד
