חייה של אם לילד המאובחן עם “היפראקטיביות”

אם ידעת כמה כוח באמתזה אמור ללמד אדם קטן את הדברים הבסיסיים ביותר. מה שאחרים לומדים באופן אינטואיטיבי הוא תהליך המשתרע ללא הגבלת זמן. נזכרתי, אבל פתאום שכחתי - זה לא מרמה. זה אכן כך.

Energizer עם מנוע

הילד שלי לא כמו כולם. הוא היפראקטיבי.וזה לא רק משחק מילים, לא. זו האבחנה הרשמית. ADHD - הפרעת קשב וריכוז. הרשו לי להבהיר: קורה שילד אינו קשוב, חסר מנוחה, אך בו זמנית פלגמטי או מלנכולי מטבעו. זו כנראה האפשרות הקלה ביותר. "היה לנו חסר מזל". בנוסף לחוסר השקט של טימופי, יש גם מזג אלים ונפיץ. חוסר יציבות רגשית, אתה יודע. לא תשים לב לזה בהתחלה. כעשר דקות אחרי שדיברנו איתו, תגידו בנימוס שהוא מאוד... תוסס ודברן. עוד חצי שעה כנראה יהיה לך כאב ראש. וסביר להניח שלא תרצה שנישאר לך חברה בשום מקום לזמן רב שוב.תַצלוּם:GettyImages כעת אני מבין היטב שלא כל ילד קולני ומטריד גדל בצורה גרועה. הייתי רוצה שגם הסובבים אותי יבינו את זה. תאמינו לי, אנחנו, האמהות לילדים כאלה, מודעים היטב לכך שסביר להניח ש"המריצים" שלנו מפריעים לילדיכם היושבים בשקט, צופים בהופעה, מאזינים לסיור, משחקים עם אנימטור, לומדים. יש כל כך הרבה פעילויות לקבוצת ילדים. אבל גם הם רוצים את כל זה. איך הם ילמדו את כללי החברה אם הם מבודדים ממנה ולמעשה, זה נורא כשהילד שלך לא נוח לכולם? כשהוא, לאחר שנמלט מידיו, מתרוצץ באולם הכינוסים, משבש את חגיגת הגן לכבוד ה-8 במרץ. זה נכנס לסחרור כי יש הרבה אנשים בחדר. הוא רואה קהל ונתקע. הוא צורח, מושך את כולם מסביב וכמעט הולך כמו גלגל. אוסטאפ נסחפת... וסבתא של מישהו אומרת בקול רם ובחוסר שביעות רצון: "איפה אמא של הילד הזה!" ואז אתה יוצא מהחדר, ומנסה להרגיע את הדמעות המרירות בחייך כי הוא לא קרא את השיר שהכין.

לחיות במתח

אתה יודע מה באמת הדבר הכי קשה?שלטו בעצמכם. זכור כל הזמן שהוא לא עשה את זה בכוונה, שהוא לא יכול לעשות את זה אחרת. כשאתה חי כאילו אתה בנדנדה. במשך שבוע, שבועיים, שלוש הכל בסדר. אבל אתה חי כמו קפיץ דחוס. כי אתה מבין: זה לא יימשך זמן רב ואז בשלב מסוים אתה נרגע. ואתה מתחיל לכעוס. שבפעם המאה אלף הוא לא זוכר איך ללבוש את הגרביים כמו שצריך. שהוא לא יכול לשתוק לפחות שלושים שניות. שהוא מיד פורץ להיסטריה במילים הכי פשוטות. שהוא יכול לטפס לזרועותיו של אדם שהוא מכיר חמש דקות ואתה מאבד את העשתונות. זה הדבר הכי מסוכן. כי ילדים כאלה "משקפים" מיד את המצב שלך. כל עוד אתה טוב אליו, הוא טוב לכל העולם. קרב אחד גדול ושטן קטן משתלט על הבן שלך. וזה אומר שבמשך שבועיים לפחות הבית שלכם יתמלא בצעקות, מריבות ושערוריות.צילום: מסגרת מתוך הסרט "ילד קשה" - טים, למה אתה מתנהג ככה? - זו הקריאה האחרונה בלבי. - רק שוחחנו כי איתך ליפול ונכנסה להיסטריה - זה לא בסדר, אנחנו חייבים ללמוד לרסן את עצמם. למה אתה עושה את זה שוב, רק שלוש דקות? האם זה כל כך קשה לשלוט בעצמי - ?! אמא, זה עצמו כך מסתבר ... - יש לו עיניים מלאות דמעות כנות, רועד guba.I הנמוך בשלב זה ממני האוויר כמו בלון. כן. זה הוא עצמו. הוא רוצה. הוא מנסה. הוא לא יכול. לכן, רק לצחוק זה בדרך כלל הולך לתוך כיף מהיר, לא מרגיע, ומתוך זה - פעם דמעותיה לא להתבגר אזורים במוח אחראי שליטה עצמית, - הסביר לי נוירולוגים. "אז הוא כל כך לא יציב מבחינה רגשית, אדוני, מתי הם יהיו בשלים בסופו של דבר". אני לעולם לא אשכח איך פעם טימותי הגיע מהגינה, ושאל: "אמא, אני מוזר?" - למה מוזר, בן? - קום, אשר קם בגרון, מנע לא מה לומר - dyshat.- אני רואה שאני לא כמו כולם. אני מנסה. אבל אני לא יכולה, ארבע וחצי שנים. ארבעה! וחצי! קרל! בארבע וחצי השנים של האיש, אשר הוא הכרחי כדי ליהנות ילדות מאושרת, תהיתי למה הוא לא כמו האחרים! הוא מחכה שארגיע אותו. ואני מרגיעה. אחרת איך? ואיזה מקום בתוך הבטן שלך, הפחד של הספר מוצץ. איפה לא תהיה אמא ליד ואיפה "מוזרות" הוא טעון בצרות.צילום: GettyImagesP. ס.למעשה, הכל בסדר איתנו. הילד שלי גאון. לא, זה לא אני שאומר את זה, ואני לא חושב כך. אבל זה מה שאומרים לי המבוגרים שאיתם יש לו זמן לתקשר. עוזרת גננת בגן. מטפלת בחדר הילדים. עוזר בחנות אם משהו חסר איפשהו, זה אומר שמשהו מרוויח איפשהו. המוח של הבן שלי עובד בדיוק על העיקרון הזה. בגיל חמש הוא קורא בשטף כבר שנתיים, למרות שאף אחד לא לימד אותו את זה, יש לו זיכרון צילומי, יותר טוב ממני בשימוש בגאדג'טים ויכול לספור באלפים. זה נקרא פיתוח מפצה. אזורים בריאים משתלטים על הפונקציות של פגועים הוא ילד חכם, עליז, אדיב, אוהב ואהוב. הוא נקרא היטב, הוא מנומס, הוא תמיד יעזור. הוא יקרא לך בשמות חיבה ובמילים. לא משנה בן כמה אתה, אתה תהיה טנצ'קה, קטנקה, נטשנקה עבורו ואנחנו נצמיח את אי הנעימות הזו.