האם אתה מכיר את המושג "פסאודו-אמנות"?זה אומר לא אמיתי, לא אמיתי, לא אותנטי. אז כשאנחנו מדברים על אמנות עיצוב הפנים, וקודם כל, על סגנונות פנים, בפסאודו-אומנות מתכוונים לסגנון אחד מאוד מעורפל. קיטש - סגנון פסאודו-ארט בעיצוב פנים. המילה "קיטש" עצמה ניתנה לנו על ידי הגרמנים, ובתרגום מגרמנית זה אומר משהו חסר טעם. זה אפילו לא סגנון, אלא סוג של תערובת כאוטי של סגנונות, שילוב של אלמנטים לא תואמים, דיסהרמוניה וכאוס. עם זאת, היסטוריונים של האמנות מדברים על קיטש דווקא כסגנון. האם זה אפשרי? ואם זה אפשרי אז למה? ואיך נוצר הרעיון הזה? מה גרם להופעתה בעיצוב פנים, וכיצד להבדיל בין כל סגנון אוונגרדי או מקורי לקיטש חסר טעם? ועוד יותר מכך, כיצד ניתן להימנע מלהיות קורבן ל"החלטה סגנונית" שכזו? בואו ננסה להבין את זה.
סוגי "קיטש" סגנון
קיטש בעיצוב פנים מגיע בשני סוגים עיקריים:נבחר במודע והושג באופן ספונטני (לא מודע). קיטש מודע הוא בדיוק סגנון הפנים האמיתי, אשר נבחר על ידי אנשים חסרי עכבות ויוצאי דופן על מנת להראות ולהדגיש את הייחודיות והחשיבה הלא שגרתית שלהם. קיטש ספונטני נקרא גם סגנון לא מודע, אשר נבחר על ידי אנשים השואפים להדגיש את עושרם (לעתים קרובות ראוותני) בכל דרך, לפעמים מאוד אבסורדית. דווקא קיטש לא מודע ראוי לדיון מפורט יותר. סגנון זה בפנים נובע מעוני, שאנשים מנסים בכל דרך אפשרית להסוות ולהסתיר, או להיפך, מכמות מוגזמת של כסף ומהרצון "לפוצץ את הדמיון". לכן, לקיטש כפסאודו-אמנות אין ערך חומרי. ואפילו עיצוב בית עשיר, רהיטים יקרים ואלמנטי הגמר האופנתיים ביותר יכולים ליצור פנים בסגנון קיטש. אבל, למרבה הפלא, לקיטש מודע ולא מודע יש כמעט אותם מאפיינים ייחודיים.
תכונות ייחודיות של "קיטש"
רעש וזוהר הם הדברים העיקרייםמאפיינים של קיטש. בית מעוצב בסגנון קיטש פשוט זועק (אם לא "צועק"): ככה אני! ברגע שתמצאו את עצמכם בסביבה כזו, תרגישו זאת מיד, כי מבחינה ויזואלית, הקיטש מתבטא בצבעים בהירים מדי, עומס בדברים הכרחיים ובלתי הולמים לחלוטין, תערובת של אלמנטים של סגנונות שונים ותכונות עושר המוצגות. בקיטש מודע זו רק הפרעה לכאורה, יותר פרובוקציה מאשר טעם רע. זהו סוג של הפגנת תוקפנות, עצמאות מדעת הקהל ואתגר לציבור הזה ממש, אבל אתגר מכוון ומחושב בקפידה. קיטש מודע כזה כבר יכול להיקרא אמנות, היכולת לשלב את הבלתי תואם ולשלב את הבלתי תואם. בקיטש לא מודע, השפעת הזעירות מושגת גם הודות לרצונו הבלתי ניתן לדיכוי של מחבר ה"יצירה" הזו להכריז על עצמו. אלא שבמקרה הזה, דווקא התלות בדעת הקהל וחוסר הנכונות "ליפול על הפנים" באות לידי ביטוי. אם אין מספיק כספים עבור זה, אז כל מיני זיופים של אלמנטים פנימיים יקרים ותכונות של עושר משמשים. באופן כללי, הקיטש בפנים נראה כך: טיח ועמודים בדירות קטנות עם תקרות נמוכות, מזרקות בחדרים, שטיחים ורפרודוקציות (ואפילו פוסטרים) של ציורים מפורסמים על הקירות, מזרקות בחדרים, הזהבה בכל מקום. וגם כל מיני "תחת": מתחת לעץ, מתחת לשיש, מתחת לפרקט, מתחת לקריסטל ועוד ועוד. אבל לא חיקוי של עושר ולא עושר אמיתי אי פעם ייראו אצילים ואלגנטיים אם הבעלים של פנים כזה ישימו לעצמם למטרה להתפאר בעושר הזה (או בעושר דמיוני). בכל מקרה, סגנון הפנים הקיטשי הוא אתגר, מסר ש"אני לא כמו כולם" או "אני לא יותר גרוע מאחרים".
הופעתה של הסגנון של "קיטש"
איך הקיטש (טעם רע) הצליח להתעצב?סגנון פנים? הוא נוצר באופן לא מודע. ברור שמכובדות מעושה ועושר דמיוני הם פשוט נגע של הרבה מאוד אנשים ממעמדות שונים והכנסות שונות. ואפשר היה לממש רצון כזה כאשר, עם כניסת הייצור ההמוני, הציפו את השוק זיופים של פריטים יקרים ואיכותיים. אז כולם מיהרו להפוך את בתיהם ל"דירות עשירות". ומה? זה אולי לא קטיפה, אבל קטיפה, לא זהב, אלא צבע ברונזה, לא שיש, אלא קצף פוליסטירן - אבל זה יפה ו"עשיר"! אז, שורשי הקיטש חוזרים לעבר הרחוק (נניח, לא מאוד רחוק), כאשר מלונות פרובינציאליים ביקשו להידמות למלונות בירה, ובורגנים בעלי הכנסה בינונית רצו להיראות לא יותר עניים מאצילים עשירים. ובתקופת ברית המועצות, הקיטש הוכתב על ידי הרצון לאשר "מעמד". אז, אם יש לך שטיחים וקריסטל, זה אומר שיש לך סטטוס (למרות שלכולם היו שטיחים אז, והיה הרבה קריסטל). הקיטש של העושר כנראה אפילו יותר גרוע מהקיטש של העוני. בעוד שעדיין ניתן להבין ולהסביר את הרצון להסוות חדלות פירעון פיננסית, היהירות של אנשים עשירים באמת גובלת בטירוף. נראה שיש גם משאבים וגם הזדמנויות. אבל, אבוי, אין תחושת יופי ויכולת לעצור בזמן. למרבה הצער, בזמננו הקיטש לא הפך להיות פחות עיקש. להיפך, הודות לטכנולוגיות מודרניות, מגמה זו לא רק שרדה, אלא התפשטה אף יותר. כדי לא ליפול קורבן לרצון הנרחב לשפר את הבית שלך בשום אמצעי, אתה צריך לשמור על המידה והכללים של עיצוב פנים. ואם תרצו לזעזע, תוכלו להשתמש בקיטש כאמנות עיצוב פנים.
"קיטש" כסגנון פנים אמיתי
קיטש מכוון הוא אירוע נדיר, במיוחד אםזה הופך ליצירת אמנות אמיתית. סגנון זה היה פופולרי במיוחד בקרב צעירים ובוהמיינים בעלי חשיבה ניהיליסטית. קיטש פנים אמיתי הוא אירוני. זוהי מעין פארודיה על העבר, הפועלת כמכשיר סגנוני מיוחד כאשר "שרידי העבר" נלעגים ומדגישים את הישגי התקופה המודרנית. אבל התגלמות כזו של סגנון זמינה רק לנוער "פזיז" או טעם מעודן. אם אתה מקורי, יוצא דופן, לא מכיר ברשויות מוכרות ודוחה מסורות מבוססות, אז סגנון הקיטש בפנים הוא הסגנון שלך. אבל הבחירה שלו חייבת להיות מודעת! אנו ממליצים לקרוא:
