ירושלים — איזו עיר זאת
ירושלים נחשבת בעיני רבים לעיר קדושה,חסידי דתות שונות תופסים אותה כמקורית שלהן, וזו הסיבה שהיא מאחדת את האיסלאם, היהדות והנצרות. בנוסף, בבירה זו מתגוררות קבוצות אתניות שונות כמו ערבים וארמנים, אך הרוב הם יהודים, מהם למעלה מ-30% חרדים. יש לקחת זאת בחשבון בביקור בישראל, כדי לא למצוא צרות ולא לפגוע במוסר ובמסורת של ציון דרך עולמי מול תושבי ירושלים. החלק העתיק של העיר מחולק ל-4 רבעים: מוסלמי, יהודי, נוצרי וארמני, — מתוכם האזור הראשון נחשב לזול ביותר מבחינת דיור ולפחות בטוח. יש דעה, ורבים מסכימים איתה, שהעיר הזו נמצאת במרכז העולם, והעיר העתיקה נקראת לב ירושלים. שטחו קטן, הוא רק כ-1 מרובע. ק"מ, והוא לבדו — אטרקציה אחת שלא ניתן לראות ולחקור היטב אפילו בעוד מספר שנים. החלק החדש, שהוא שאר חלקי ירושלים, מתוארך לשנת 1860, בנייתו החלה ממערב לפאתי היהודים. העיר החדשה ממשיכה לצמוח, וכעת מתגוררים בה יותר מ-780 אלף איש. בירת ישראל נגישה לסיורים לימודיים בכל עת של השנה, ומזג האוויר החם והנוח נמשך גם בחורף. בקיץ הטמפרטורה היא סביב +28 מעלות צלזיוס, ובחורף היא יורדת רק לעתים רחוקות מתחת ל-7 מעלות צלזיוס. בעיר יש המון בתי מלון, פנסיונים, פונדקים, אכסניות ובתי הארחה שלכל אחד מהם יתרונות משלו וטווח המחירים יאפשר לכם לבחור את האופציה המתאימה ביותר. סוכנויות נסיעות מציעות למטיילים סיורים בכל תקציב, לכל קטגוריית גיל, על בסיס הרצון לבקר באטרקציה מסוימת.
מסגד קובה אל-סהרה
התיירים מכירים את המסגד הזה ככיפת הסלע, זההיא האטרקציה החשובה ביותר של ירושלים. את כיפת הזהב הענקית שלו, בקוטר 20 מטר, ניתן לראות כל תושב ומבקר מכל מקום בעיר העתיקה. הוא נבנה על ראש הר הבית, שבימי קדם נקרא הר המוריה. עכשיו המסגד הזה — ציון דרך אדריכלי, אנדרטה היסטורית ומורשת של כל ישראל. כיפת הסלע נבנתה לפני זמן רב עוד במאה ה-7 לפני הספירה, הומיר אבו אי-מאליק נתן את הפקודה ליצור את הבניין. המראה המדהים לא ישאיר אף אחד אדיש. המסגד נתפס על ידי נוצרים או מוסלמים, הוא נהרס, נשרף, הוא סבל מרעידות אדמה, אך עם כל שחזור נעשה שימוש במיטב בעלי המלאכה והחומרים והוא זכה לפאר גדול עוד יותר. המספר 4 שימש במהלך הבנייה הוא סימל את 4 הכיוונים הקרדינליים, כך שלכיפת הסלע יש 4 דלתות המכוונות לדרום, לצפון, למערב ולמזרח. האטרקציה מוקפת במרפסת, אליה מובילות מדרגות מכל צד של העולם. הקירות, המעוטרים בפסיפס ואריחים, מתנשאים מעל העיר, הם עשויים בגווני כחול-ירוק-לבן-זהב, ובתוך המבנה ניתן לראות את אותיות הזהב שבאמצעותן הועבר הקוראן אל הקירות. בין העמודים הרבים של המסגד המרכזי של ירושלים, ממש במרכז הכיפה, יש במה קדושה ממנה עלה, לפי האגדה, הנביא מוחמד. הוא מתנשא לגובה של 2 מטרים מעל רצפת השיש ומוקף במעקה עץ, מה שנותן את הרושם שהוא מרחף באוויר. רוב התיירים יצטרכו להתפעל מהאטרקציה מרחוק. מסגד זה פתוח רק ל"נאמנים", מכיוון שהוא המקדש המוסלמי החשוב ביותר. ישנה אמונה שלילה אחד הושיב המלאך גבריאל את מוחמד על סוס מכונף ונשא אותו ממכה לירושלים. שם הורשה הנביא לעלות לאללה, אשר הפקיד בידיו את כל הבריתות המוסלמיות, ועל הקרקע, בקובת אל-סח'רה, נותרו שלוש שערות מזקן הנביא וטביעת כף רגלו, מאוחסנות בכיפה.
הכותל המערבי
אורך החומה 488 מטר.הוא מתנשא לגובה של 15 מטרים, וחלקו מוסתר מתחת לאדמה. בנייתו הייתה עשויה מגושי אבן ענקיים, חצובים מראש, כל אבן התאימה היטב לאחרות, כל שורה חדשה הוצבה עם מדף פנימה. זה הטה את הקיר, אבל עזר לו לעמוד לאורך זמן ללא חומר מליטה. קיר בכיה — ציון דרך מפורסם של העם היהודי. מאמינים שכל היהודים, כשהם מתפללים, מסתכלים לעבר ישראל, החיים בישראל — לכיוון ירושלים, ויהודי ירושלים מביטים לעבר החומה כשהם מתפללים. מבנה זה נודע בשם הכותל בגלל שהיהודים מתאבלים על ביתם הראשון ועל בית שני כאן. שניהם הושמדו בשנים שונות, אך באותו יום קלנדרי. גם הנביא ירמיהו חזה את חורבן מקדש ירושלים וכי חומה של אחד מהם תישאר. עכשיו זה הרכוש והמקום הקדוש של כל היהודים באים לכאן בכל יום, בכל עת של השנה ומכל העולם. כאן תוכלו לפגוש יהודים מכל העולם, תושבי ישראל ותיירים. אנשים מתפללים להחייאת כוחם של ישראל, הם כותבים פתקים עם בקשות לאלוהים ושמים אותם בין האבנים. אתה יכול לבקש כל דבר: בריאות, ריפוי, אהבה, עושר ואפילו שלום עולמי. אבל אפשר לגשת רק בלבוש מתאים: נשים חייבות לכסות את כתפיהן ולהיות לבושות בצניעות, ללא נצנוצים, צבעים ססגוניים או עיטורים רבים, ונשים נשואות חייבות לכסות את ראשן בצעיף במהלך התפילה. גברים חייבים לחבוש כובעים. בכותל גברים צריכים לעמוד בצד שמאל, ונשים — בצד ימין. בכל עת, הבניין מונפש, מגוון שפות נשמעות, אנשים מכל הגילאים מבקשים משהו משלהם. כמו כן, כדאי לזכור שהכניסה לכאן חופשית לכולם, ובשבתות וחגים חל איסור לעשן, להשתמש בטלפונים ניידים או לצלם במקום.
דרך הצלב /
ויה דולורוזה, המכונה גם הדרךצער, — זו הדרך שעשה ישוע המשיח מהמקום שבו נידון לגולגולתא. מאמינים שכמה אירועים עצרו את התהלוכה 14 פעמים, ובמקומות אלה הוקמו כעת קפלות או כנסיות. הדרך מתחילה מהשטח של מגדל אנתוני לשעבר, היכן שעומד כיום מנזר קתולי. בעבר, זה היה מקום מגוריו של פונטיוס פילטוס, התובע הרומי שדן את ישו למוות. בחצר המנזר שתי קפלות, הרשעה והלקאה. הראשון הוקם במקום בו ניתן גזר הדין, והשני הוא הנקודה הבאה בדרך. לפי האגדה, במקום הזה הלכו מלקות את הקדוש בתכריך ארגמן ובכתר קוצים. תחנה שלישית — זו הנפילה הראשונה של ישו, הרביעית — מקום המפגש של הקדוש עם אמו מרים הבתולה. באופן מסורתי מאמינים שהיא עקפה את כל התהלוכה כדי לראות את בנה. התחנה השישית קשורה לפגישה עם ורוניקה, שיצאה מהקהל וטפחה את פניו במטפחת קרירה ולחה. בנקודה השביעית, ישוע נפל בפעם השנייה, מעד על סף שער המשפט ביציאה מהעיר. התחנה השמינית ברחוב ויה דולורוזה בירושלים זכורה בפנייתו של הקדושה לבנות העיר. נקודה תשיעית — זה המקום שבו נפל הנידון שוב, השלישי, לאחר שראה את גולגולתא. חמש התחנות הנותרות כבר נמצאות בתוך כנסיית הקבר והולכות לפי הסדר הזה: הסרת בגדים, מסמרים לצלב, מוות על הצלב, הסרה מהצלב, מיקום בקבר.
שער העיר הקדושה
האטרקציה של ירושלים תמיד הייתה8 שערים המקיפים את החלק הישן של העיר. היפים, המעוטרים והבולטים שבהם — דמשק, המובילות לרובע המוסלמי. הם נקראים גם עמודים, שכן מאחד העמודים נמדד המרחק מבירת ישראל לכל עיר אחרת. שער האריות מעוטר באריות מההרלדיקה, דרכם נכנס ישו לירושלים ולידו מתחילה ויה דולורוזה. השער הקטן ביותר המוביל לרובע המוסלמי הוא שער האשפות, שהיה בעבר פתח רגיל בחומת המצודה. שער יפו הוא המפורסם ביותר, שכן כמעט כל התיירים מתחילים את ההיכרות שלהם עם כל אטרקציה של העיר משם. שער דוד המלך ניצב ליד הר ציון וקבר דוד המלך. שער הפרחים מעוטר בקישוט של פרחים הוא נקרא גם שער הורדוס, אנטיפס, שביתו עמד בסמוך. שער חמיד חדש יחסית ונבנה כדי לצמצם את המוני עולי הרגל שצעדו לכנסיית הקבר. שער הזהב היה מוקף בחומה על ידי הטורקים לפני זמן רב. היהודים האמינו שמשיח חדש עומד לבוא דרכם, אך אויבים חסמו את דרכו.
