"אהבתי אותך, אבל את בעצמך לא שמת לב איךהרסו לי את הנפש ואת החיים. פרידה לכל - וחברים, ובני משפחה, ומכרים. אל תדאגי, אני אעזוב יפה. בהצלחה לכל החיים שלך, בבקשה, לא לפחד לחיות כפי שאתה רוצה או חושב צורך. החיים בשביל ההנאה שלך הם החיים הטובים ביותר. אני אוהב אותך." טקסט זה - מכתב התאבדות, שהשאיר את פסקוב בוני וקלייד על הדפים ברשתות חברתיות. לשניהם יש אותו טקסט. שני השיאים ברשתות חברתיות חדרו ידי תחושה נואשת של חוסר תועלת. ... פרצו את הבית שבו התבצרו הילדים, המשטרה מצאו אותם מתים. דניס וקטיה היו בנות 15. למה זה קורה, בגלל מה שהילדים הולכים למחאה נוראה כזאת, יום האישה. ומה לעשות כדי להגן על הילד, אומר הפסיכותרפיסטית טטיאנה Ogneva-Salvoni.צילום: רשתות חברתיות

1. אל תעביר את חוסר האונים שלך לילד

ילד בגיל הזה צריך להסביר הכל.בדרך כלל המושגים של מה טוב ומה רע נוצרים לפני גיל 10. אבל אם ההורים לא היו מסוגלים להציב גבולות בזמן אחד, אז בגיל ההתבגרות של ילדיהם הם עומדים בפני הפירות הראשונים של גידולם. וכאן חשוב שההורה לא יעביר את האחריות לילד. כשהם צועקים ומכים, זה בא מחוסר אונים, מחוסר רצון להבין את האשמה של עצמך. אתה צריך להודות בפני עצמך: זה ה"משקוף" של ההורים שלך. ואין שום דבר רע בלספר למתבגר בכנות: הם אומרים, אתה יודע, אני מצטער שלא יכולתי להעביר לך מה טוב ומה רע, מה טוב ומה רע. ילדים בגיל הזה חשים היטב את הכנות, ואתה צריך לדבר אליהם מהלב. אתה יכול להגיד להם משהו כמו: אני מבין שעכשיו אתה כמעט מבוגר, יש לך דעה משלך, אבל אני אגיד שזה כואב לי (עצוב, לא נעים וכו') אם אתה עושה כך וכך. זה מרגיז אותי כשאתה מתנהג ככה וככה.

2. לדבר על הרגשות שלך

הראה שאתה לא רובוט, לא אידיאל, לאמישהו בלתי ניתן להשגה, אבל גם אדם חי. וזה אומר שגם אנשים אחרים חיים, עם הרגשות שלהם. על ידי דיבור על רגשותיהם, הורה מראה כוח וחוכמה.צילום: GettyImages

3. למד לשמוע את הרגשות של הילד שלך

וכאן אתה צריך להיות פסיכותרפיסט קטן בשבילאוֹתוֹ. לשאול שאלות מובילות, לא לשפוט, לא לחנך, לא לחנך. ובעזרת שאלות מובילות פשוטות, "מה קרה? איך אתה מרגיש? למה אתה צריך את זה? מה עומד מאחורי זה? מה התועלת/התועלת/ההיגיון של זה? איך היית קורא לזה, מה טוב בזה? מה זה נותן לך?" וכן הלאה, אתה יכול לרדת לעומק מדוע הילד נוקט באיזו מידה קיצונית, מה הוא רוצה להשיג על ידי הפרת חוקי החברה. העיקר במקרה זה הוא לעמוד ברגשותיו ובטענותיו השליליות. תסכים איתם: הם אומרים, אלה הרגשות שלך, כן, יש לך זכות אליהם. ובזמן מסוים גם כעסתי/נעלבתי/מתמרמר... אפשר לספר על חוויה דומה משנות העשרה שלך. רק לא לאבד את הקשר עם הילד שלך. רק כדי לדבר. שיחה רגועה, שבה המטרה היא להבין מה קורה בנפש, בחייו של ילד, יעילה יותר מכל עונש.

4. להיות מוכן לראות את חסרונותיה בו

לעובדה שזה יבוא לידי ביטוי בילד משולשמשהו שאתה סוגר ממנו, משהו שאתה לא רוצה לראות בעצמך. למשל, אמא אחת דיכאה דיכאון עם מחשבות אובדניות, הסתירה אותו עמוקות מעצמה, לא רצתה להבין אותו, ועברה כל הזמן לסוג של חיובי. בגיל 13, בתה החלה ללבוש רק בגדים שחורים ולומר בגלוי את מה שאמה הסתירה מעצמה. אמא לא עמדה בזה, היא פרצה לשערוריות, שרק העצימו את התהליכים ההרסניים במשפחה והשפיעו על כל הסובבים. זה כמעט הגיע לטרגדיה עד שהאם הודתה בפני עצמה שהיא רוצה לזרוק את עצמה מהחלון, ונראה שבתה קראה את התשוקה הסמויה הזו שלה. היא הלכה לטיפול, התמודדה עם הנוירוזה שלה, במה שהרעיל את חייה הפנימיים. והבת שלי הפסיקה "לשחק" עם דיכאון והתאבדות.צילום: GettyImages

5. לומר שהילד אינו צודק

זה הכרחי, אבל חשוב לגשת אליו נכון.אחרת, אתה יכול לשכנע אותו בטעות שלו עד כדי כך שהוא יחשוב כל חייו שהוא טועה בכל דבר, יסרב לשמחות החיים, יעניש את עצמו וכו'. כאן חשוב לחלוק אשמה, צדקנות ואחריות. כאילו, אני טועה שצעקתי עליך/לא הסברתי/לא הגנתי עליך (כלומר, מודה בחלק מהאשמה האמיתית שלי מול הילד), ואתה טועה שאתה עושה כך וכך. אבל אני אבא/אמא שלך, ועליי מוטלת החובה ללמד אותך את כללי החיים, אני חייב לומר לך כך וכך. ואתה, כילד שלי, חייב להקשיב לי. ורצוי לציית.

6. הקפד לנסות למצוא משהו טוב במצב

חשוב מאוד למצוא דברים טובים עבור עצמך ועבור ילד. אתה יודע, זה לימד אותי את זה ואת זה. מה זה לימד אותך? הבנתי את זה ואת זה, עכשיו אני מבין ש… מה הבנת ומה אתה מבין? אתה צריך לשבח אותו על משהו, לסיים במשהו חיובי, שיגיד שאתה עדיין מעריך אותו, שאתה רואה לא רק את הטעויות שלו, אלא גם את היתרונות שלו, את מעלותיו.

הערות

הערות