הורות: איך להיות חבר לילד

צילום: Thinkstock/Gettyimages.ru

משמעות הזהב

אחד הקטבים של מערכת היחסים עם ילד הואחינוך קפדני וסמכותי, שתמציתו באה לידי ביטוי בבירור במשפט הפרוץ "החלב על השפתיים שלך עדיין רטוב". בעולם המודרני, גישה זו מאבדת בהדרגה את הרלוונטיות שלה יותר ויותר הורים מודאגים מהאופן שבו ילדיהם יכולים לבטא את עצמם במלואם מבלי להיכנע לסטריאוטיפים שנכפו על עצמם, לא לשווא: לחץ וטיעונים כמו ". כי אמרתי זאת" פועלים רק בטווח הקצר ואינם הוכחה לדאגה אמיתית הדור הצעיר חווה מגמות חדשות של חינוך "חופשי": מכירים ממקור ראשון את תופעות הלוואי של הקפדה, אנו בוחרים בקיצוניות השנייה. ליפול למלכודת המתירנות והפינוק של ילדנו. לא בכדי "ביפן, ילדים מתחת לגיל 7 אינם נאסרים לעשות דבר"! אבל התוצאות גורמות להורים לפקפק בנכונות הבחירה שלהם, המוכתבת על ידי הרצון לגדל אישיות עצמאית, עצמאית וחזקה כדי להיות הורים-חברים במובן הטוב ביותר, נדרשים יותר חוכמה ואומץ מאשר להשתמש השיטות הרגילות של הגזר והמקל.צילום: Thinkstock/Gettyimages.ru

מלכודות של שוויון

אולי דימוי של אמא ליברלית חסרת דאגות, עםשאתה יכול להתייחס אליו כמו אל חברה, הוא מאוד מושך. מי מאיתנו בילדות לא חלם על הורים פעילים מודרניים שלא מרצים ומאפשרים לך יותר מבני גילך חופש המוסר מסתיר איום נסתר: חבר לא יכול לקחת אחריות על חייו ומעשיו של ילד - זו המשימה? של מבוגרים מאפשרים אם ילדים אינם יכולים לתקשר איתנו כשווים, אנו מאבדים בהכרח את הכבוד שלהם. הילד אינו זקוק לשוויון זה ככל שאנו חושבים: חוסר פגיעות מעושה היא לא יותר מתגובת הגנה, בקשה לא מודעת לעזרה. ניסיונות נואשים להפגין את עצמאותם מאותתים להורים שהם צריכים להיות אפילו יותר רגישים וטאקטים כאשר ילדכם בגיל הגן או הנער שלכם בטוחים שאתם בצד שלהם, כשהצורך הבסיסי שלהם להיות בטוח מתמלא, הם מאבדים את המוטיבציה להתקשר. שוב תשומת הלב שלך להתנהגות אנטי-חברתית ומסרבת לכפות את הרצון שלך על ילד, העיקר לא ללכת רחוק מדי, כי האמת תמיד נמצאת באמצע.צילום: Thinkstock/Gettyimages.ru

ציות להיררכיות משפחתיות אינו שריד של העבר.

המבוגר חייב לדאוג לצעירים,לתמוך בו ולהדריך אותו: הניסיון והחוכמה אינם יכולים להתחרות עם חזות השוויון העמדה הגבוהה של ההורים אינה משפילה את הילד בשום אופן, אלא נותנת לו ביטחון שהכל במקומו. והמקום של מבוגר אכפתי, קשוב ואוהב הוא שאין לו תחליף. עצוב שלפעמים קשר מקודש עמוק מצטמצם לרמה של יחסי ידידות על ידי הפרת ההיררכיה הטבעית, אנו מסירים מרצוננו את המחויבויות שלנו ומפילים את הקרקע מתחת לרגליו של הילד. החופש מהדעות והכללים שלנו פוגע בעיקר בו בעצמו, כי לא ילד קטן מאוד, ואפילו לא תלמיד בית ספר או נער יכול לבחור באופן עצמאי את ההנחיות הנכונות. ידידות במובן החיובי ביותר היא לבנות מערכת יחסים מכבדת עם ילד, שבה זכויות הצעירים יותר נלקחים בחשבון, אבל ההחלטה הסופית תמיד מתקבלת על ידי המבוגר חשוב להסביר את הסיבות למעשיך כשאפשר, כדי להיות מסוגל לבקש סליחה (כל כך הרבה פעמים אנחנו טועים), להשתמש ב. זכויות הזקן, אבל לא לזלזל בהם. אז השלום במשפחה כבר לא ייראה שביר ולא יציב.צילום: Thinkstock/Gettyimages.ru

הקו הדק בין אמון לכנות

לחשוב שאנחנו יכולים להתמסר בלי הסתרהלערב ילדים בעניינים שלך ולצפות להבנה זו טעות חמורה. נפש לא בשלה לא תתמודד עם העול הכבד הזה: להיות ילד זה לא כל כך קל, וידע על בעיות מבוגרים לא יכין את ילדינו בשום אופן למציאות הקשה על ידי חשיפת הבלבול וחוסר האונים שלנו לילדינו אל תתקרב אליהם, זה דווקא יפחיד אותם ויגרום להם להרגיש חסרי אונים. הבסיס של היסודות - האמונה שהורים יכולים לעשות הכל - יתערער ילדים באופן אינסטינקטיבי משיחות גלויות מדי, מחשש שיצפו מהם להיות כנים באותה מידה. ולדרוש מהם לשתף את אשר על ליבם זו אלימות של ממש כלפי הפרט, כי גם בין חברים קרובים יש לפעמים סודות. ההכרה השקטה שלכל אחד מבני המשפחה מסייעת ליצור קשרים חזקים ובריאים תפקידם של ההורים הוא הרבה יותר משמעותי – להפוך עבור ילדם לאותו אדם שיקשיבו לו, שיקבל אותו כפי שהוא לא יכולים להחליף ילדים בני גילם, אז כדאי להשאיר להם את הזכות לידידות. זו חסות סבירה מצידנו שתאפשר לילדים שלנו להרגיש תמיד בעורף אמין.