אחריות של אם בחופשת לידה – ניסיון אישי

מישהו יגיד, הם אומרים, זועמים משומן. בעל אפילו מביא משכורת, אבל לא להסיע אותך לעבודה. ישנם מקרים כאלה - אבי המשפחה מתעקשת כי אמא צעירה מעורב במשהו אחר, למעט ילדים להביא כסף למשפחה. כאילו לידה אינה כסף. וכאילו איבדה את רווחיה מרצון. האם הם עשו את הילדים יחד? אף על פי כן, האם הצעירה רתחה, והיא. הרי בקרב הקוראים שלנו יש כאלה שמסכימים עם עמדתה "לאחרונה לארוחת ערב בא לבקר את בעלי קרובי משפחה. אחותו עם בעלה. ישבנו ליד השולחן זמן נעים מאוד: אוכל טעים, צחוק, בשיחה נינוחה. באופן כללי, הרפיה מלאה. כלומר, הם כל כך בילו את זמנם. הייתי באותו יקום מקביל באותה עת. אני מפריד את העוף לחתיכות נוחות, חמאת מרוחה על לחם, שלף של צימוקים המגעילים זה העוגות", מחה את פיהם, מושך כיסאות, איסוף עפרונות מהרצפה, היה אחראי על שני הילדים שלנו על כל מיני שאלות, ללכת עם הילדים לשירותים (ומתי שהוא דרוש אותם, וכאשר היה צורך בי), ניגבתי את הרצפה עם חלב שנשפך. האם יש לי זמן לאכול משהו חם? השאלה היא רטורית.תַצלוּם:GettyImages אם שלושתנו היינו אוכלים ארוחת ערב עם הילדים, הייתי לוקח את כל הרעש הזה כמובן מאליו. אבל ישבו איתי עוד שלושה אנשים ליד השולחן. בריא לחלוטין, מסוגל לעבוד, לא משותק או עיוור. לא, אולי הם סבלו משיתוק זמני, אני לא יודע. אבל אני מניח שכולם היו בסדר אחרי הכל. ובכל זאת אף אחד מהם לא נקף אצבע כדי לעזור לי. זה הרגיש כאילו ישבנו באותה לימוזינה, אבל הילדים ואני נפרדנו מהם על ידי מחיצה אטומה ואטומה למען האמת, הרגשתי שאני בארוחת ערב אחרת. בגיהנום למה כולם חושבים שזה בסדר להתייחס לאמא כמו משרתת, מטפלת ועוזרת משק הבית? הרי אני מתרוצץ כמו סנאי בגלגל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בלי הפסקות צהריים. ואין משכורת, כמובן. ואתה יודע, אם הייתה לי בייביסיטר, הייתי מתייחס אליה טוב יותר ממה שהמשפחה שלי מתייחסת אליי. הייתי מנסה לפחות לתת לה זמן לישון ולאכול כן, אני ההורה העיקרי. אבל לא היחיד! זה לא דבר כל כך קסום לנגב לילד פנים. אני לא היחיד שיכול לקרוא אגדות בקול רם. אני בטוח שילדים יכולים ליהנות ממשחק בלוקים עם מישהו אחר מלבדי. אבל לאף אחד לא אכפת. ואני חייבת. קשה לי לומר מי אשם באופן שבו הם מתייחסים אליי. במשפחה שלי הכל מסודר בדיוק באותו אופן. האב יהיה שקוע בשיחה עם חתנו האהוב, בלי לשים לב לעובדה שבזמן שאני ואמי שטפנו כלים, הילד שלף צלחת עוגות מהשולחן והן התפזרו בכל רחבי קומה בעלי מעדיף את התפקיד של מארח אדיב, אותו הוא שמח לשחק מול מבוגרים. אבל הוא לא אוהב את תפקיד האב במהלך הטיולים המשותפים שלנו. וזה פשוט משגע אותי. יתכן כמובן שכל הבעיה היא בעצם בי. אולי אני פשוט צריך להפסיק להתמודד עם האחריות שלי שהושלכה עליי בהנאה כזו, למשל, אוכל לבשל ארוחת ערב לשלושה במקום לשש? אה, לאורחים לא היה מספיק אוכל? כמה חבל. אולי תרצו להזמין פיצה מה, לא היה מספיק כיסא ליד השולחן לאמא? הו, מה עלי לעשות? היא תצטרך לחכות במכונית או במהלך ארוחת ערב משפחתית אני יכול להעמיד פנים שאני מורעל ופשוט לנעול את עצמי בשירותים. יכולתי להגיד שאני צריך ללכת לישון ולתת למישהו אחר לדאוג להתכונן להליכה.