"תגיד לי למה קוראים לך הספר החדש שלךאנטי-פמיניסטית, אבל האם ישנתי עם ארטיום היום? "- בעלי, קצת כמו זומבי אחרי לילה ללא שינה עם תינוק בן עשרה חודשים, שאל אותי ביום ראשון בבוקר. שאלה טובה! אכן, אני כבר מזמן להתגבר על הרצון שלי לחצוץ השוויון או, חס וחלילה, לחדור לתפקיד הראשי במערכת היחסים שלי עם בעלי. אמנם בצעירותה היא נראתה מודרנית והוגנת מאוד: דמות נקרסובסקי הנצחית של אשה רוסייה שדוהרת על סוס, ובקתה בוערת, ומביאה ילדים לגן, מכינה ארוחת ערב בת שלוש מנות, ועושה עשרים ברפיס ליד התנור ... אולי ולכן הבעל עוזר לי מאוד עם הילדים: הוא לוקח את הזקנים (4.4 ו -2.5 שנים) לגן, עושה שיעורי בית עם המבוגר, רוחץ אותם, מעת לעת מכניס אותם למיטה, וישן עם הזוג הצעיר שלנו בשבוע, ומאפשר לי לצבור כוח לפני השבוע החדש. ספר וכמה רופאים הם גם בדרך כלל אזור האחריות שלו.
צילום: הארכיון האישי של קסריה אנדריבה ללא העזרה של בעלה, זה יהיה הרבה יותר קשה להתמודד עם כל עבודות הבית ועם הילדים, ואפילו יש לי זמן לפרויקטים שלי. אני יודע את ההבדל - מתברר כשהבעל יוצא למסע עסקים - ולכן לא רק שלא מסרבים לעזור, אבל אני גם מסכים על כך מראש, לפעמים אני שואל את עצמי את השאלה: האם זה הכשרון שלי שבעלי לקח כמה משימות מפתח , או שהוא עצמו "קיבל" אותי כל כך טוב? אז לומר, מן הידיים החמות של חמות יקר. זה כנראה קשה להפריד אחד מהשני. אבל אני יכול לומר שאני עובד בזהירות כדי להבטיח שהוא לא רק עוזר, אבל גם עושה את זה בהנאה והיה מוכן לעזור לי כאשר סוג של כוח עליון נוצר: למשל, מפגשי יום שישי עם חברים או אחרי שעות הספורט. לכן, עם זאת, אני חולק עמכם את העקרונות הבסיסיים שגיליתי לעצמי בתהליך של "חלוקה מחדש" של אחריות משפחתית.
"אתה זקוק לעזרה?"
נראה לנו ברור שאנחנו מתעייפים כשאנחנו מתאמניםרק בית וילדים, ואנחנו צריכים עזרה. לגבר יש תמונה אחרת בראש. הוא יוצא לעבודה: אתה עומד עם הילדים בסף ורוצה אותו. הוא חוזר מהעבודה: אתה עומד עם הילדים בסף ומברך אותו. מהי המסקנה ההגיונית? נכון שעמדת ככה כל היום. גבר לא יכול אפילו לדמיין את כל המערבולת העצומה של האירועים בין שני הרגעים האלה "משפחה פותחת עולם חדש לגבר." ילד את כללי הדרך. אנחנו פשוט פותחים עולם חדש לאנשים. חשוב לא פשוט לדרוש שיעזרו לך תוך התעלפות רהוט מעייפות. ותסביר מנקודת מבט הגיונית למה אתה צריך עזרה, ולמה בעלך הוא המועמד הטוב ביותר עבורה. הרי יש דברים שרק אבא יכול לתת לילד. יש משחקים, פעילויות, גישות מסוימות שהם לעולם לא יקבלו מאמא שלהם. ולכן, על מנת שהתינוק יפתח את החלק הזה באופק שלו, חיוני שהאב יבלה יותר זמן עם הילד. כלומר, הוא עזר לאמא שלו בנוסף, אמא מאושרת, כלומר לפחות אמא נחה היטב (בסדר, לפחות רק ישנה היטב), משמעה כמעט תמיד ילדים מאושרים. אני בטוח שבעלך אוהב את ילדיו בטירוף. כן, כמובן, גם הוא אוהב אותך, אבל אתה מבין שעם הזמן בחיים המשותפים, אהבה-תשוקה מפנה את מקומה לסובלנות ולחיפוש אחר פשרה. ולכן, טיעון טוב יהיה לא רק שהוא יעזור למענך, אלא גם יעניק לילדיו ילדות מאושרת - כלומר, אמא מאושרת.
תצלום: ארכיון אישי של קסניה אנדריבה
אנחנו משא ומתן "על החוף"
העצה הכי חכמה שקיבלתי אי פעםבחיים, זה היה מחברי הוותיק. בעלי אז לעתיד ואני רק התחלנו את חיינו המשותפים. וחבר שלי אמר: אתה צריך לשבת מראש ולכתוב רשימה של תחומי אחריות שאתה חולק בבית. ובאחת מארוחות הערב הרומנטיות הראשונות, כשהנרות עדיין לא כבו, לקחתי פיסת נייר וחילקתי אותה לשני חלקים. הצעתי לגבר שלי שנסכים על מטלות הבית שהוא יכול לקחת על עצמו. וזה היה מבריק. חסכנו הרבה עצבים ואנרגיה. כל אחד מאיתנו הבין בבירור מה זה עושה ולא היו לו ציפיות מנופחות מהשותף שלנו. כמובן שרוב העבודה עדיין הייתה עליי, אבל בעלי עשה כמה משימות קטנות בעצמו בלי תזכורות ממני לכן, הדבר הטוב ביותר לעשות בזמן ההמתנה ללידה של התינוק הוא להסכים מראש על המשימות שאבא יכול לָקַחַת עַל עַצמוֹ. זה נכון שכשמדובר בילד הראשון, אנחנו בעצמנו מתקשים להבין ממה יהיו חיי היום-יום שלנו. והעיקר שגם תהליכים אלו משתנים במהירות עם הגיל. אבל יש גם דברים אוניברסליים. למשל, תהליכי העבודה שלנו לשלושה ילדים כיום מורכבים מבישול, האכלה, הליכה, השכבה, משחקים חינוכיים, שיעורי בית, רחצה, כביסה לאחר החלפת חיתולים, קריאת ספרים, הכנה והגעה לגן וממנו, יציאה לרופא, מספרה, רוכשת כל מה שצריך לילדים. ובכל דבר, כמובן, העזרה של אבא תועיל מאוד. נסו לכתוב רשימה לדוגמה של משימות שצריך לעשות כל יום, ודנו עם בעלך אילו מהמשימות הללו נוחות ועדיף לו לקחת על עצמו. אפילו כמה משימות שבעלך יכול להקצות לתחום האחריות שלו יעזרו לך מאוד וישחררו אותך מהעומס בעתיד.
תצלום: ארכיון אישי של קסניה אנדריבה
אנו דנים באילו משימות בעל יכול לקחת על עצמו באופן קבוע
הדברים היקרים ביותר שבעל יכול לקחת על עצמועצמו - אלה שהוא יכול לבצע באופן קבוע, ללא תזכורות או חלוקת אחריות לילית. לכן, בשיחה עם בעלי, עלינו לא רק להסכים שהוא ינסה לעזור יותר, אלא גם לדון במה בדיוק הוא יכול לקחת על עצמו ללא משא ומתן או הסכמים נפרדים. אני מדגיש את החשיבות של זה, כי רק כך נוכל להבין כמה זמן יש לנו למנוחה או לדברים אחרים, וגם לחסוך מעצמנו משא ומתן מיותר אם המערכת הזו נכשלת, זה בסדר. אחרי הכל, כשכלל הופך להרגל, זה לוקח זמן: בהסכמה כללית, לפחות 28 ימים. אז גם אם העוזר הטרי שלנו שכח שבאחריותו להשכיב את הילדים בימים שווים, זה לא מפחיד: אנחנו מזכירים לו בשלווה שזה ההסכם, ואם הוא עייף במיוחד היום, אז אנחנו יכול להחליף, אבל אז מחר תורו.
תצלום: ארכיון אישי של קסניה אנדריבה
אנחנו עובדים על האווירה
וכאן מתחיל הקסם.אחרי הכל, חשוב לא רק להסכים רשמית על רשימת אחריות גברית, אלא גם ליצור בבית סביבה שאליה גבר שואף לחזור אחרי העבודה ואיפה הוא רוצה לבלות יותר זמן - כמובן, השתתפות במשפחה החיים. "למה תמיד אישה? - אתה שואל. "גבר צריך לעבוד גם על יצירת אווירה!" אני מסכים איתך. זה רחוב דו-סטרי. אבל אני מאמין שרק אנחנו יכולים להתחיל את התהליכים הראשוניים, מכיוון שיש לנו התחלה רגשית חזקה יותר. נשים קרובות יותר לעניינים כמו אושר, מצב רוח, תחושות, היא מרגישה אותם בצורה עדינה יותר ולפחות אינטואיטיבית מבינה מה לעשות איתם. אז זה בידיים שלנו לדאוג שכולם, כולל ילדים, יהיו רגועים ומאושרים בבית "אני משבחת, משבחת: את ההצלחה של בעלי בעבודה, איך עושים את זה". ה"מתכונים" שלי הם כדלקמן: אני מצמצם את כל מצבי הסכסוך כדי להרגיע את המשא ומתן. אני לא מרשה לצעוק, אני לא מרשה לאנשים להרים את הקול שלהם לעברי, אבל יחד עם זאת אני לא מרשה לעצמי להשתמש בטון הזה. אני תמיד מנסה לחלוק רשמים חיוביים מהיום. אני מודה לבעלי על כל העזרה שלו ועל הדרך שבה הוא מנסה בעבודה לפרנס את המשפחה שלנו (אם כי אני תורמת גם לתקציב המשפחתי). אני משתדלת לעזור כמה שאני יכולה: למשל, אם בעלי ישן עם התינוק בלילה, נתתי לו לישון כמה שעות במהלך היום. ערכתי לו את השולחן לארוחת ערב בעצמי, גם אם הוא מוכן ועל הכיריים, ואני מביאה לו תה. וגם - אני משבח, משבח, משבח: הצלחתו בעבודה, עזרה עם הילדים, תרומה למטלות הבית. מה שכן, אם הוא בחר סרט טוב לראות בערב, אני גם משבח אותו – וואו, איזה בחור נהדר, איך הוא יכול לעשות את זה כל כך טוב! איזה מזל שיש לי אותו!תצלום: ארכיון אישי של קסניה אנדריבה
יום האב
רבים מחבריי מתרגלים "יום אבא".לפעמים זה נקרא גם "יום האמא", תוך שימת דגש על המהות שלו: ביום הזה, אבא נשאר עם הילדים ועושה את כל עבודות הבית, ואמא... ולאמא יש יום חופש! היא הולכת למניקור, נפגשת עם חברות שלה, הולכת לקניות ונהנית מהחלק ה"לא ילדותי" הזה בחייה בכל דרך אפשרית טקס נהדר, לדעתי! אצלנו, לעומת זאת, זה כבר לא מאוד רלוונטי מסיבות שונות. אחד מהם הוא שדי קשה למבוגר אחד עם שלושה ילדים בגילנו: הרי תינוק דורש לפעמים שתי ידיים מלאות, וגם השניים האחרים שלנו הם כמעט תינוקות. אז בינתיים, האדם היחיד שיכול להישאר איתם הרבה זמן זה אני. וכמובן, אני לא אגיד שקל לי בימים אלה. כשקרה שבעלי היה בארץ אחרת, ואני הייתי לגמרי בלי עזרה ואפילו לא היה לי גן רגיל, אז אחרי כמה ימים הפכתי לא לאמא שחלמתי עליה בשביל הילדים שלי: לא היה לי מספיק כוח וסבלנות. אבל אם אתה יכול להתמודד ביתר קלות עם מספר הילדים שיש לך, אני בטוח ש"יום אבא" הוא תרגול מצוין. לעת עתה, אנו מסתפקים ב"יום המשפחה" בימי ראשון, כאשר מתוכננות לנו כמה פעילויות משותפות.
תצלום: ארכיון אישי של קסניה אנדריבה
במקום מילת מפתח
עכשיו כשאני בן 33, יש לי שלושהילדים קטנים, ובמקביל שומר על התשוקה לעבודה והתלהבות יצירתית, אני מסתכל על הדברים בצורה פחות קיצונית מאשר בצעירותי. אני מרשה לעצמי להיות לא פמיניסטית. ואני מאמינה שרק בבית שבו אדם מרגיש שהוא הבוס אפשר לסמוך על עזרתו. אבל צריך להסכים על זה מנקודת מבט של היגיון, שכל ישר והבנה שמשפחה, ילדים ובית הם סיבה משותפת, והכוח והזמן של כל הורה הם כעת כלי אחד שיש לחדש מעת לעת.
