- ברכות על יום הולדתו הקרוב של פדיה. איך תחגוג?
– אוליה כבר מכינה חגיגה ל-30–40 איש. כמו תמיד, החברים, השכנים והקרובים שלנו יהיו שם.
ובכן, דניס כנראה יכין משהו יוצא דופן.
צילום: סבטלנה טרובנצ'וק - באילו הצלחות והישגים פדור כבר יכול להתפאר?– לפני שבוע פדיה עשה את צעדיו הראשונים. נכון, התגעגעתי לרגע שבו זה התחיל, כשהייתי בסיבוב הופעות.– פדיה טובה באיסוף פירמידות ובריקוד לצלילי מוזיקה. הוא בעצם בחור מוזיקלי! הוא מראה באצבע כשהוא רוצה משהו.- כאשר לפני שנה פתחנו את "אנטנה" שלנוהם אמרו שהם דומים זה לזה כמו אולייה, כמו אח ואחות. ועכשיו, אם ניקח את התמונות של ילדינו עכשיו, נראה שפדיה היא העתק ממני, ואולייה.- באופן מפתיע דומה לשנינו.מטבעו, הבן שלנו הוא ילד אידיאלי, נוח מאוד. עם תינוק כזה אתה יכול ללדת בבטחה עוד שלושה. הוא לעולם לא יבכה בלי סיבה. הוא יכול לצפות במתרחש כל היום בחיוך.
אבא רך, ואמי קפדנית
- הכרנו לפני שנה. בואו נסכם את התוצאות העיקריות של השנה, גם שמחות וגם לא כל כך שמחות?– זו הייתה שנה קשה עבורי כילוח סיורים של ההופעה היזמית שלנו "שניים במעלית, לא סופרים טקילה". בילה זמן רב במטוסים, רכבות, מכוניות ואוטובוסים. בפעם הראשונה שיחקתי כמפיק תיאטרון (של ההצגה הספציפית הזו) ובמקביל כשחקן. חבריי ועמיתיי דמיטרי אורלוב ופיוטר קרסילוב מעורבים גם הם במפעל. רק בחצי השנה האחרונה ביצענו יותר מ-70 הופעות. אני לא יודע מי עוד יכול להתפאר בסיפור כל כך מוצלח. ההפקה באמת נפלאה - קומדיה שלעולם לא מרמה את צופיה. אם נבטיח לצחוק עד שנבכה, אז זה מה שקורה. אגב, אוליה ואני עוסקים בעבודת הפקה יצירתית. היא מנהלת את כל החוזים והמשא ומתן. וזאת למרות שהיא אם מניקה ונמצאת עם הילד שלה כל הזמן. אני מודה שאני מאוד מעריך את עזרתה. נראה לי שחשוב ביותר לבני זוג למצוא כמה שיותר נקודות מגע. – דניס, איך אתה מצליח לעבוד כל כך הרבה כשיש ילד קטן במשפחה? מה האחריות שלך?- בוא נבהיר את השאלה מיד - כשיהיו לך שנייםילדים קטנים ונער אחד. בתו של אוליה, סשה, איתנו, ויש לי שני בנים, ווניה בת החמש (מהשחקנית מריה קוליקובה - הערה של אנטנה) זקוקה לפעמים אפילו ליותר תשומת לב מאשר פדיה התינוקת. אשתי לשעבר ואני לוקחים חלק שווה בגידולה של וניה. כשהוא אצל מאשה בזמן עזיבתי, הדבר הראשון שאני עושה כשחוזרים הוא לאסוף את בני הבכור, ואז אנחנו חוצים את סף הבית שלנו ביחד. תודה לאשתי לשעבר שנתנה לי את ההזדמנות הזו. פדיה עדיין יונק ומבלה יותר זמן עם אמו, אבל גם אבא יכול לעשות איתו הרבה דברים - להאכיל אותו דייסה, להחליף חיתולים, לדפדף איתו בספרים. פדיה לא מזהה לא מוצצים ולא מוצצים, זו הייתה עמדתו מאז הלידה. ולוניה ולי יש תוכנית משלנו. אנחנו לא רק משחקים איתו, אלא גם עושים שיעורי בית ביחד, קוראים ועושים חשבון. לוואניה יש נקודת מבט משלו על הכל, לפעמים די קשה. לדוגמה, אם הוא לא רוצה לצאת לטיול, אז אף אחד לא יכול לשכנע אותו אחרת. אני מקווה שההתמדה הזו תעזור לו בלימודיו. אבל אם אני מסכים להשאיר אותו בבית, אז אני מתפשר על ידי שיתוף אותו בעבודות הבית. אני מנסה להחדיר בו אהבה לטכנולוגיה ולבנייה. אני חושב שזה מאוד חשוב לילד.
צילום: סבטלנה טרובנצ'וק - האם הבנים שלך דומים באופיים? איך וניה מרגיש לגבי אחיו הצעיר?- הם שונים.ואנקה הוא מטאור מטורף ואינו יכול לשבת בשקט. עכשיו אנחנו רק עובדים על התמדה, מתכוננים לבית הספר. ופדיה הוא עדיין לגמרי הבן של אמו, הוא יונק. הוא תינוק רגוע וחייכן. ביחד הם משלימים זה את זה וכבר לומדים לשחק ביחד. תענוג לצפות בזה.- כמובן, לפעמים קנאת הילדות של וניה מתעוררת כלפי פדיה, אבל היא כל כך נוגעת ללב שפשוט נוגעים בנו. אבל בעצם הוא העוזר שלנו, הוא אפילו עוזר בהחלפת חיתולים.– כשהבאנו את פדיה שזה עתה נולדה מבית חולים ליולדות, עבור וואנקה זה היה רגע של אושר. יש לו אח עכשיו! והוא, בתור הבכור, יגן עליו ויגן עליו! אני מאוד מקווה שאוכל להניח את היסודות של ידידות אמיתית וחזקה אחד לשני בבני. לכן, אני מנסה לחלק ביניהם באופן שווה את האהבה והאכפתיות שלי. - וניה עדיין לא אמר למה הוא רוצה להיות?- שאלה טובה. (צוחק).כן, למען האמת, הייתה תקופה שהוא אמר שהוא רוצה להיות שחקן. אבל אחרי שצפה בסרט "צוות", הוא התלהב ממקצוע הטייס-קפטן ואף כתב מכתב תודה ארוך ליוצרי הסרט "צוות", הוא כל כך התרשם מהסרט. בהזדמנות, ברצוני להעביר את המכתב הזה לבמאי קוליה לבדב. והשנה וניה נתן לי את המתנה הכי טובה ליום ההולדת שלי - הוא לקח פרס בתחרות שחייה. אבל שלחנו אותו לבריכת השחייה רק באוקטובר הוא לא יכול היה להישאר על המים ומיד שקע לקרקעית עם גרזן. ועכשיו חודשיים לאחר מכן, ב-10 בדצמבר, ביום ההולדת שלי, הבן שלי תפס את המקום השלישי בתחרות. אולי הוא יהפוך לאתלט מקצועי. הילד גדל בדיוק כמו שצריך! – האם יש לך ולאוליה אותה מערכת חינוך או שאתה מתווכח על כמה נקודות?- אנחנו עדיין מתווכחים.אני יותר קפדן ותובעני, אבל דניס לפעמים אדיב מדי. אני בעד משמעת ודבקות במשטר חשוב לי שהשינה והצהריים יעמדו בלוח הזמנים. ואבא שלנו הוא אדם יצירתי, הוא חושב: אם אתה רוצה לאכול, לאכול, אם אתה רוצה לישון, לישון. וכאן מתרחשת המחלוקת. כשאני אומר שהגיע הזמן של וניה ללכת לישון, דניס מעיר שזה בסדר, הוא ילך לישון מאוחר יותר...
תצלום: ארכיון אישי של משפחת מטרוסוב– אני עצמי מבין שלפעמים אני רך מדיאַבָּא. אני מנסה לחנך באהבה ובתשומת לב. צריך כמובן גם הקפדה, אבל זה יותר קשה לי. למשל, אני חוזר מסיור ארוך, ואני רוצה לבלות יותר זמן עם הילדים, ולא לשלוח אותם לישון בתשע בערב. עבורם החזרה שלי היא חג וכיף, אז אני משתדלת לא למנוע זאת מהם ולהשכיב את הילדים אחר כך.
