האזנה לאגדות, התינוק חולם, משחק,מפתחת ו… הַבגָרָה! למומחים אין ספק שילד צריך להתחיל לקרוא מגיל צעיר מאוד. חשוב רק לזכור שפעילות זו אמורה לגרום לשניכם הנאה. לפסיכולוגים ילדים כבר אין ספק: ילדים, גם הקטנים שבהם, זקוקים לספרים לא פחות מאהבת הורים או תזונה טובה. למרות שחלק מההורים עדיין תופסים את האמירה הזו בספקנות: מדוע ילדים צעירים מאוד צריכים אגדות אם הם אפילו לא מבינים את המשמעות של מילים פשוטות? אבל למדענים יש את כל ההוכחות: ספרים לא רק עוזרים לילדים להתבגר, אלא גם מחדירים בהם אהבת קריאה לשארית חייהם.
בקריאה ראשונה
הפעם הראשונה שספר לתינוק תהיה ראשונהבסך הכל מושא מחקר הממריץ את התפתחות כל חמשת החושים, כולל ריח וטעם. כדי להשתכנע בכך, די להתבונן בהתנהגות של ילד בן שנה וחצי. לאחר שקיבל את הספר לרשותו, הוא תחילה מלטף אותו, הופך אותו, מניח אותו על קצהו, ואז מרחרח אותו, מלקק אותו ומכניס אותו לפיו! כדי לא להפריע להיכרות ברגע המעניין ביותר, ודאו מראש שהפרסום שתבחרו מותאם לשיטות "קריאה" קיצוניות כל כך. זה לא קשה: כיום הוצאות לאור רבות מתחרות בתחכום, ומוציאות ספרים בפורמט קטן של "עמידות מוגברת".
כמו במראה
הספרים הראשונים לא רק מביאים את הילדחוויה חושית והנאה מתקשורת עם ההורים, אבל גם מלמדת אותו להיות שומר מצוות. מהר מאוד התינוק מתחיל להסתכל בתמונות. הם אלו שנותנים לו מושג על העולם הסובב אותו, וזו הסיבה שהאיורים זוכים להצלחה מתמדת בקרב ילדים: עבורם זה ה-ABC של המציאות. התינוק מבין במהירות שהתמונות מתארות דברים ותופעות אמיתיות. מחקר, למשל, מאשר שאפילו הילדים הקטנים ביותר כמעט ולא מבלבלים בין החלק העליון והתחתון של התמונה. בגיל עשרה חודשים הם כבר מבינים שהחתלתול המתואר בספר והחתול מכורבל על הספה הם בכלל לא אותו דבר. מעבר כזה לתפיסת סמלים פירושו השקת תהליכי חשיבה. בערך בזמן הזה, החוקר הקטן מגלה שהספר יכול "לדבר"! על דפיו "לא רק תמונות חיות, אלא גם מילים. כמובן, הוא לא יוכל לגלות את התגלית החשובה הזו ללא השתתפותכם. הספר הראשון תמיד מדבר בקולה של האם, ורק לאחר כמה שנים הוא מתחלף בשתיקה של המילה המודפסת. הודות לאינטונציות שלך, העלילה מקבלת עבורו ערך רגשי מיוחד. חסר לכם כישורי משחק ויצירתיות? מאזין נלהב יסלח לך על החסרונות הללו. העיקר שתקרא את האגדה עם הנשמה שלך, ואז הוא יתעלם מהביישנות או ההסתייגויות שלך. בנוסף, על ידי תרגול אמנות הדקלום בכל יום, במוקדם או במאוחר בהחלט תגלה בעצמך כישרונות כאלה כקורא ומספר סיפורים שאפילו לא חשדת בהם קודם לכן.
זמן לתקשורת
אם יש בספר תמונות, אפשר לתאראותם במילים שלך או תמציא סיפור משלך בהתבסס עליהם כאשר אין חתימות מתחתיהם. ראשית, תאר את הציור, ולאחר מכן שאל את ילדך שאלות — בדרכים פשוטות כל כך אתה יכול להחיות תמונה חדשה עבור התינוק שלך. אפילו בגיל צעיר, ילד די מסוגל להקשיב לסיפור קצר המורכב מהמילים הפשוטות ביותר. אגדות הן אידיאליות לתפקיד זה, כשהקשבה אליהן התינוק ירחיב בהדרגה את אוצר המילים שלו. בתקופה זו, עולם קסום שלם טמון במילים מסתוריות ובלתי מובנות עבור התינוק. אל תנסו להפוך את הקריאה באגדה להרצאה חינוכית. ניתוח מפורט של כל מילה עם סיור להיסטוריה לא ישאיר מקום לדמיון. אם הילד הוא מה — הוא לא יבין, זה לא מפחיד. אם הוא באמת צריך להבין את המשמעות של מילה לא מוכרת, הוא יבקש ממך הסבר. מה לעשות אם לא נשאר זמן ואנרגיה לקריאת אגדות? או שפשוט אין לך מצב רוח לפעילות הזו? כמובן, ישנם הורים רבים בעולם, שעם הכוונות הטובות ביותר, מכריחים את עצמם לבצע את הטקס הזה מדי ערב. במקרה זה, פסיכולוגים נותנים שתי עצות: אין להמחיז את המצב ולהפסיק להתייחס לקריאה כאל חובה. הפועל "לקרוא" אינו סובל את מצב הרוח הציווי. אל תכריח את עצמך רק בגלל שזה טוב להתפתחות התינוק שלך.
מנגינות מוכרות
היכרות עם סגנון הדיבור האמנותי לאזה פשוט מעשיר את אוצר המילים של הילד, אבל גם מציב לילד קווים מנחים מסוימים. בניגוד לשפה היומיומית, שמתייחסת כמעט תמיד לרגע ההווה, הסיפור המסופר בספר מפנה את הקורא לעבר וגם לעתיד. בנוסף, לסיפור יש תמיד התחלה וסוף, שביניהם מתגלגלים פיתולי העלילה ברצף הגיוני — מה שאינו מודל לחיים עצמם! עוד תכונה חשובה לילד: לא משנה כמה פעמים יקראו לו אותו ספר, אף מילה אחת לא תאבד ממנו. חוסר שינוי ויכולת חיזוי אלה מרגיעים את הילד ומעניקים לו ביטחון בכוח קיומו שלו. סבא בהחלט ישלוף את הלפת, והתרנגולת בוודאי תטיל ביצה מחר, ובעוד חודש, ובעוד שנה. אם העלילה של אגדה השתנתה מדי ערב, מה ישכנע תינוק שנפרד מהוריו ללילה שאבא או אמא לא יהיו שונים עד למחרת בבוקר? הצורך הזה ביציבות הוא שמסביר את העובדה שאוהב קטן של אגדות מוכן להקשיב לסיפור מוכר מאה אלף פעמים.
חינוך החושים
ספר טוב אפשר לזהות קודם כל על ידילפרץ הרגשות והתחושות שהוא מעורר בנו. ילד, כמו מבוגר, מוצא בו השתקפות של שמחותיו, צעריו, פחדיו, ולעיתים היכן שאינך מצפה לכך. ילד, למשל, עשוי לראות ציפור קטנטנה בפינת העמוד, ובלי לשים לב לשאר הפרטים בתמונה, לדרוש ממך בעקשנות תשובה לשאלה: "למה הציץ יושב על ענף לבדו ?" וכאן לא מפתיע להתבלבל: באגדה — אז לא אומרים כלום על זה! אבל תגובה כזו היא די טבעית: הילד נותן פורקן לחוויותיו הרגשיות, כי הוא מודאג גם מהפחדים האנושיים הנצחיים מבדידות, מוות ופרידה. סיפורים מפחידים ממלאים גם תפקיד חינוכי, אז אם ילדכם מבקש מכם לקרוא סיפור לפני השינה על ענק מרושע, אל תנסו להניא אותו מהרעיון הזה. אין טעם לאסור גם על ספרים כאלה: לילד יש זכות לבחור למה להאזין. אם הוא מזמין לך סיפור מפחיד, זה אומר שעכשיו הוא צריך לחוות את תחושת הפחד. כדי להיפטר מרגש שלילי, ילד חייב לשחק אותו, וסיפור אגדה מאפשר לו לעשות זאת.
על הנפש והגוף
תן לתינוק שלך להקשיב לך איך שהוא רוצה.אם התינוק שלך בן השנה וחצי, ברגע שקראת את שני המשפטים הראשונים, בורח לקצה השני של החדר כדי לשחק עם מכוניות, אל תתעצבן. זה לא אומר שהוא לעולם לא יאהב ספרים. רק שלחלק מהילדים יש צורך גבוה יותר בפעילות גופנית מאחרים. בזמן הקריאה המשותפת, לתינוק שלך אולי פתאום יש רצון להתכרבל אליך, אבל תוך דקה הוא עשוי להזדקק בדחיפות לעשות מעגל סביב החדר… בדרכים אלו ובדרכים רבות אחרות, התינוק מנסה לחוות את הרגשות המתקבלים מהסיפור. הוא מבטא את רגשותיו בתנועות ובתנועות. אבל יכול לקרות גם שבערב אחד הילד ממש לא רוצה להקשיב לסיפור אגדה. במקרה זה, על סירובו להישמע בבירור ולא להתעקש על דעת עצמו. אל תשכח שבשלב זה של הרומן שהוא מתחיל עם הספר, הדבר החשוב ביותר — הנאה מהתהליך.
מ 0 עד 1.5 שנים
התינוק קולט בצורה מושלמת מקצבים פיוטייםומבחין באינטונציה. עבור הקריאות הראשונות, בחר שירה: זה ייתן את הרעיון הראשון של שפה אמנותית מיוחדת השונה מחיי היומיום. מכיוון שמשמעות התוכן עדיין אינה נגישה לתינוק, הוא יכול לקרוא כל משורר. כשהתינוק לומד לשבת ולהחזיק חפצים בידיו, אפשר לתת לו ספרים — צעצועים — בד, גומי, קרטון, מחזמר. העיקר שדמות אחת צריכה להיות מתוארת בעמוד אחד כדי שהתינוק יוכל לזהות אותו בקלות, להראות איך הכוס מיאו, איפה הזנב, האוזניים והאנטנות שלה. חרוזים, בדיחות ושירי ערש עוזרים לילדים לבנות מודל של העולם הסובב אותם. ספרים המספרים על אירועים יומיומיים בחייו של התינוק הם גם שימושיים: איך הוא אוכל ארוחת צהריים, משחק, ישן.
1,5 עד 3 שנים
הילד מתחיל לדבר ומבין את המשמעותמילים רבות ויכולים לדמיין איך "קומקום התה רץ אחרי קנקן הקפה". הגיע הזמן להכיר לו את שיריהם של צ'וקובסקי, מרשק, בארטו. קריאה מוקדמת — זוהי התקשורת של התינוק לא רק עם אמו, אלא גם עם מחבר הספר והאמן — מאייר. הילד מנסה "לפענח" את התמונות, אז חפשו ספרים עם ציורים יפים ודמויות טובות: התינוק ילמד לקרוא רגשות מהפנים שלו. צבעי "חומצה" ותווים מצוירים בסגנון גרפיקה ממוחשבת — לא הבחירה הטובה ביותר. העלילה צריכה להיות פשוטה וקוהרנטית, עם התחלה, אמצע וסוף; מניעים לפעולות הגיבורים — מוּבָן. הודות למבנה זה של הטקסט, התינוק לומד לבנות רצף אירועים ולתפוס באופן סיבתי — קשרי חקירה. תן עדיפות לסיפורים קצרים. אתה יכול להתחיל עם אגדות עם איורים מאת ולדימיר סוטייב ("שלושה חתלתולים", "תרנגולת וברווזון") וסדרת ספרים על הדוב מאת קארמה ווילסון וג'יין צ'פמן. לגיל 3 מתאימים הסיפורים "חתלתול בשם ווף" מאת גריגורי אוסטר ו"הרפתקאות פיטר החזיר" מאת לודמילה פטרושבסקיה. במקביל, אתה יכול לקרוא אגדות ידועות. ניתן להפעיל ספרי שמע מ-2 — 3 שנים. ההבדל העיקרי שלהם מספר רגיל — חוסר תקשורת חיה עם אמא.
3 עד 5 שנים
יש פיתוי להציף את ילדכם בחינוךאנציקלופדיות וספרי אלפבית. אבל בגיל הגן, עבור רוב הילדים, את התפקיד המוביל משחק ההמיספרה הימנית, האחראית על חשיבה דמיון והתפתחות רגשית. ההמיספרה השמאלית, האחראית על פעולות לוגיות ועיבוד מידע, מבשילה רק עד 6 — בן 7. העמסת יתר של ילד בידע עלולה להוביל להתמוטטויות עצבים. הילד לומד לשמוע ולתפוס טקסט ספרותי, ליהנות ממוזיקה של שירה ולראות את התמונה מאחורי המילים. חשובים כאן שירים ופרוזה קלאסית לילדים עם עלילות שלמות: סיפורים מאת נ' נוסוב, א' רסקין, ו' דרגונסקי, אגדות אנדרסן וכו'. זמן לשירה משחקית (פסוקים — חילופים): התינוק כבר מסוגל לצחוק על העולם, הפוך. אין טעם להציע אותם מוקדם יותר: הילד לא יבין כלום ויתבלבל בתמונות מוזרות. אתה יכול לקרוא את א. אוסצ'ב, י. מוריץ או. גריגורייב. ספרים "פסיכותרפיים" של סופרים מודרניים על מוות, לידת ילדים וכו' ניתן לקרוא לילד אם הנושא הזה מדאיג אותו והוא מגלה עניין מוגבר בנושא. לא כדאי לקרוא אותם למטרות חינוכיות או למען הגיוון. כדאי גם להימנע מספרים שבהם סיפורים מוכרים מוצגים בסגנון של ספר לימוד, עם משימות כמו: "עכשיו ספרו כמה ילדים נשארו בבית!" הצגה כזו מפרה את התפיסה ההוליסטית של טאקט אמנותי. אנו ממליצים לקרוא:
