המראות של הודו: Rishikesh
זוהי עיר קדושה, אשר כל חסידההינדואיזם צריך לבקר לפחות פעם אחת בחיים, אם, כמובן, הוא רוצה לברוח מהגלגל של המוות והלידה ולצלול לתוך המים של הגנגס הקדוש. ברחובותיה יש תמיד אלפי עולי רגל, עשרות פעמים יותר מאשר תושבים מקומיים. זה לא מובן איך כל האנשים האלה ממוקמים כאן, איפה הם גרים ומה הם אוכלים. בעיר הזאת אתה יכול ללכת על הכביש, אשר, כפי שכולם מאמינים, יכול לעשות אדם טוב יותר. לקשמן ג'ולה - לקשמנה גשר, זהו רק אחד המקדשים העיקריים של רישיקש. לפני כמאה שנה נבנה גשר זה על ידי הבריטים. אבל זה לא העניין, אבל זה היה כאן כי אחיו של Rama Lakshmana חצה את נהר הקודש גנגס מדיטציה במשך זמן רב. זה המקום שבו הוא הרגיע את הכעס שלו, ולכן, הגנגס סוער מעל הגשר, ומתחתיו הוא נושא את מימיו אל העמק ונמשך אל תוך האוקיינוס. כל מי שמגיע לרישיקש חייב לעבור את הגשר הזה ולהרגיע את כעסו. צליינים כל היום הולכים לאורך הרחובות הצרים של העיר, כאן כל הודו, כל עשרות העמים מאכלסים אותו. לפי הבגדים והקישוטים, אפשר ללמוד את האתנוגרפיה של הארץ הזאת. אנגלית נחשבת לשפה רשמית כאן, אבל אנשים רגילים מבינים את זה לעתים רחוקות. בקהל עולי הרגל יש הרבה גן - אנשים קדושים, סגפנים. הם מכנים באכזריות אישה, שפירושה "מכובד". אתה יכול לפגוש את הנומן - המנהיג האגדי של צבא הקופים. כדי לקבל את ברכתו נחשב סימן טוב מאוד. אחרי שפגשתי אותו, אתה צריך לקחת את שתי הידיים על ידי האונות של האוזניים שלך לשבת קצת, המתאר את הקוף, הוא יהיה מרוצה מאוד ולתת את ברכתו. רישיקש ידועה גם באשלמיה. אשמים גדולים כ -30, קטנים ולא נחשבים. אשרם הוא בית ספר רוחני שבו יש בהכרח מורה וחסידיו שחיים איתו ומקשיבים להוראה. כאשר נפגשים עם המורה אשרם, אתה צריך לגעת ברגל שלו. שאל את האשראם: "בשביל מה אני חי?" הוא יענה: "החיים ניתנים כדי להשיג אושר, כדי להבין את המהות המסתורית האלוהית. כל הארציים מתכלים. זה קליפה, את הראות. " כמו כן, העיר של Rishikesh נחשב בירת יוגה. קל למצוא כאן גורו יוגה. וכדי להתחיל את היום עם שיעור יוגה הוא הדבר הנכון ביותר שיכול לעלות על דעתך. יוגה בסנסקריט פירושה "אחדות, אחדות". זוהי פגישתו של לורד שיווה עם אלת שאקטי, אנרגית זכר ונקבה. הצד הימני של הגוף הוא זכר, ואת החלק השמאלי הוא נקבה. אז היוגים של הודו מסבירים מדוע העין הימנית שלנו היא לא כמו השמאלית, והרגל השמאלית היא לא כמו הנכונה. וכאשר האנרגיות הנשיות והגבריות נפגשות, הן ממהרות למקור האנרגיה הקוסמי העיקרי. וכל הרגשות נעשים מלאים ומלאים יותר אחרי הפגישה הזאת. 
המראות של הודו: מקדשים
טאג 'מאהל הוא כרטיס ביקור של הודו,הידוע ברחבי העולם. עם הפרופורציות האידיאליות שלה ותחכום השיש הלבן כשלג, השיבוץ הדמיוני שלה, הוא נחשב לאידיאל יוצא דופן של יופי. המקדש נבנה כצוואה לאהבה. שאה ג'האל בנה אותה בשם אשתו מומטז-מחל, שמתה וילדה את ילדם הרביעי-עשרה. כשגססה, לקחה ממנו את המלה שבנה לה את המאוזוליאום היפה ביותר בעולם. ואף על פי שאה ג'האל היה כ -5,000 פילגשים, הוא אהב רק את אשתו והיה מוכן למלא את רצונה האחרון. אדוניו חרוטים מאבנים יקרות פרחים וצורות אחרות, מגלפים בעדינות את הדפוסים המשובחים ביותר של אבן ירקן, לאפיס לזולי, ענבר, ג 'ספר ואמאטיסט, ואז דחפו אותם בשיש לבן. המקדשים ההיסטוריים של ראג'ה ראג'י הגדול אבל יש עוד אטרקציות עתיקות יותר של הודו, מוסתר בג 'ונגל טרופי שלה. כאן, אחד המנצלים הגרנדיוזיים ביותר בתחום הבנייה בהיסטוריה של האנושות יצר אלפי מקדשים מוזרים ומסתוריים. בדרום הודו, בלב התרבות המסורתית והדתית, לפני יותר מאלף שנה, המלך הגדול ביותר של הודו, ראג'ה ראג'ה הגדול, התחייב לממש את הבנייה הגרנדיוזית בתולדות האנושות, שנמשכת עד עצם היום הזה. הוא וחסידיו השקיעו אבן יותר מבניית פירמידת ח'וספ, ואמניו יצרו את יצירות האדריכלות הגדולות ביותר בהיסטוריה. מקדש זה כל כך מרווח, כי מאתיים טאג Mahalov יכול לנוח בנוחות על הקירות שלה. וכל זה על הכוח ועל הסמלים של האמונה. הראשון של המקדשים נבנה ראג'ה ראג'י הוא Tanjore. בנייתו הסתיימה לפני כאלף שנה. באותו זמן זה נחשב המקדש הגדול ביותר בהודו עשרות פעמים גבוה גובה מכל הבניינים הקודמים. אבל המשיכה שלו היא לא רק בגודל, אלא גם בכך שהוא בנוי לחלוטין של גרניט - אבן עמיד ביותר על פני כדור הארץ. האדם של ראג'ה ראג'ה הגדול היא סגורה בכל המקדש. בתוכו, מתחת לכיפת מגדל ענק, מגדלים פאלוס ענק, לינגה, 3.5 מטר גובה ו 1.5 מטר קוטר. לינגה הוא סמל האל החזק והאהוב ביותר של האינדיאנים - האל שיווה. לינגה מגלם את הכוח והפריון של המלך ראג'ה. וזה לינגה הוא הגדול ביותר בהודו. הכיפה של המגדל היא 65 מ 'גבוה מורכב משני בלוקים גרניט מסיבי, כל אחד במשקל 40 טון. קשה לדמיין איך אתה יכול להרים אבן לגובה של 40 טון בשנת 1010 לספירה! ורק הנסיך טנג'ור הנוכחי גילה את סוד האופן שבו האבנים הועלו לגובה כזה. הם הורמו לאורך המדרון בזווית של 6 מעלות, אשר הובילה לפסגה, ואורך המחשוף היה יותר משני קילומטרים. מדרונות כאלה נקראים בהודו על ידי רמפות. כל המבנים והמקדשים בנויים ממזרח למקום שבו השמש זורחת. וכל שרידי הרמפות בנויים ממערב למזרח, דבר המאשר תיאוריה זו. אטרקציה נוספת של הודו, כלומר הצבא של ראג'ה ראג'י, הם פילים. אחרי הכל, זה היה מלחמות עם השכנים הקרובים כי המלך קיבל כסף לבניית המקדש. אבל הפילים עשו את תרומתם לא רק בקרבות. אלה הם שדחפו את בלוקי הגרניט לאורך קורות עגולות לחלוטין לאורך הרמפה. הם גם העבירו את הקורות קדימה לדחיפה הבאה. זה נשאר מסתורין כיצד האבן הקשה ביותר על כדור הארץ היה מגולף ו ממוקש. זמן קצר לאחר מכן, החטיבה המוסלמית שמה קץ לשושלת ראג'י ראג'י. המוסלמים הרסו את כל הראיות של ההינדואיזם. הכוהנים קבורים וחסכו בחדרים הסודיים אלוהויות מזהב משובץ יהלומים, אשר המוסלמים צדו. אלוהות ישבו בחול במשך יותר מ -700 שנה, עד שהתגלו ב -1905. וזה היה הממצא הארכיאולוגי הגדול ביותר של המאה. אבל לאחר הפלישה למוסלמים, הודו עלתה לגבהים מלכותיים עוד יותר. 
העיר היא זוכה גדול
החלק המרכזי של דרום הודו הוא עכשיו גדול יותרמזכיר את הכפריים, עם האדמה נשרף על ידי השמש ערימות גדולות של סלעי גרניט. אבל מתישהו במקום הזה היתה עיר גדולה ומשגשגת. תושביה הפנו את מחשבותיהם אל תור הזהב של ראג'ה ראג'י ויצרו עיר בלתי-חצנית, כך שראג'ה ראג'ה עצמו לא יכול היה לדמיין. כמה מאות שנים לאחר מכן, לאחר המקדשים ראג 'י נקלטו בג' ונגל, עיר מסתורית קדושה הופיעה, העיר של Vijayanagar, העיר המנצח. היא נוסדה בשנת 1350, שנבנתה בתוך 30 שנה בלבד, וגדלה יותר מכל עיר אירופית עם אוכלוסייה גדולה פי 50 מאוכלוסיית לונדון בימי הביניים או פריז. מייסדיה הציבו לעצמם את המשימה להמשיך את מסורת האמנות והאדריכלות. מגולף גרניט ציורי קיר לקשט את החצר, להציג את דרך החיים של אנשים עשירים המפורסם. מסורות Vijayanagara, שנשאר מן המלך, הוא ציד, רקדנים היאבקות. היו שם הרבה בריכות מלאכותיות בעיר הזאת, וכל יום כל התושבים סידרו את הפולחן. העיר היתה שופעת משחקים. עשרות משחקים שונים נחתכים על הסלעים בכל מקום, ולכן אין זה מפתיע כי שחמט הומצא בהודו. במשחק chaturanga מלכי Vijayanagara שיחק כדי להשלים את כישורי הלחימה שלהם. הפיל הוא אב הטיפוס של הצריח, הדמות החזקה ביותר שיכולה ללכת לכל הכיוונים ואפילו לקפוץ מעל דמויות חלשות יותר. כוח זה היה ביטוי לכוחם הבלתי פוסק של הפילים, שהיה נוכח במלחמה, בבנייה ובכלכלה. שוב, הפולשים המוסלמים הרסו את העיר הזאת. זה היה הקרב של אללה נגד מאות האלים של הודו להקים עליונות, לשבור את האמונה. העיר נהרסה כמעט לחלוטין ונחשב עכשיו לעיר רפאים שבה אף אחד לא התיישב. אבל הדרום שוב קם, בונה מקדשים מפוארים ומפוארים עוד יותר, הפנינה של אשר נחשב Madurai, האלגנטי ביותר של כל המקדשים ההודיים. אבל למרות זאת, מתוך מאה אנשים שמגיעים להודו, רק עשרה נוסעים דרומה כדי להעריץ את המקדשים הנעימים האלה. המקדש המרכזי הוא משכן האלים, והוא האמין כי זה היה שגוי לבנות את זה אחרת, כמו צנוע. אבל לעתים קרובות עם גג מוזהב הכתר את המקדש. המקדשים החלו להתרחב עוד ועוד, כי כבר לא היה אפשר להגדיל אותם בגובה. הרחבה זו הובילה ליצירת שער מעוטר קישוט ונקרא gopuras. כנפי Madurai הם חינני במיוחד מלא של פסלים. על שער אחד יש יותר מאלף דמויות נפרדות. כיום, הרשויות של המקדש באופן קבוע גוון אותם בצבעים מקוריים בהירים. כדי לתאר את מה שראית, אין מספיק מילים. 
סרנגאנג הבלתי מעורערת והמפוארת
המקדש המלכותי ביותר הוא, ללא ספק,סרינגאם. זה כל כך גדול, כי הוא יכול להכיל בבטחה את הקרמלין, בניין הסנאט של ארה"ב, הפרלמנט האנגלי, ועדיין יהיה מקום לארמון ורסאי ו קתדרלת סנט פיטר ברומא. ובבית המקדש הזה, הם עדיין מעריצים שרידי ברונזה, שרים מזמורים בני יותר מאלף שנה, ושומרים על קשר עם התרבות שתחילתה בימיו של ראג'ה ראג'י. אבל עבור רוב האנשים בעולם עבור רבים החיים בהודו, זה הכל אבוד ונשכח העולם. אבל מדוע מקדשים אלה, שהם מורשתו של ראג'ה ראג'ה, מתעלמים מהחברה המערבית? חלק מהתשובה טמון במה שקרה כאן בפברואר 1838, את הקוד עבור מנעולים אבוד התגלה על ידי קצין הבריטי קפטן ויליאם ברג. הוא סיפר על נסים שראוי לראות במקום שנקרא חג'וראהו, נטוש במשך מאות שנים, מוסתר מתחת לעצים עבים. הגרוע מכול התחיל כאשר התקרב עד כדי כך שיכול היה לראות מה מתואר על קירות המקדש. קירות המקדש מעוטרים בסצנות המתארות מין קבוצתי, גברים נרגשים וצמא לנשים. זה לא היה מה שהכומר הנוצרי ציפה לראות על קירות בית התפילה. עם זאת, בהינדואיזם, הכל נראה שונה מאוד. אחת המטרות הרבות של ההינדואיזם היא הרצון לאהבה, והינדים לא רואים שום דבר מביש בתיאור סצנות האהבה על קירות רקותיהם. אבל מקדשים אלה זעזעו את האורח המערבי, שהשתכנע שוב בעליונותו המוסרית. אופי ההינדואיזם נעשה קיצוני מדי עבור הוויקטוריאנים. זה בגלל תחושה ויקטוריאנית של הקודש כי המקדשים והאמנות של דרום הודו התעלמו על ידי תיירים ומדענים. העולם, שלא היה נחות מיוון בתרבותו, ובמצרים הקדומים - בארכיטקטורה, נעלם שוב בג'ונגל, והפך לעולם אבוד.
