- כי שני האנשים לשמור על היחסים שלהם, פנימהכל פעולה שלהם צריך להיות מוטיבציה. במוקדם או במאוחר יבוא רגע שבו הרגשות יהפכו למשעממים, משהו בתוך השני יתחיל לגרות, מישהו בצד ייראה טוב יותר. אם אתה רוצה להיות במשפחה הזאת, אז אתה יכול למצוא את הכוח כדי להתגבר על כל המשברים. העיקר הוא הרצון. הרבה נערות צעירות מאוד, למשל, אפילו 95% מאלה שזה עתה סיימו את בית הספר ונכנסו למוסד, אומרים: "אני רוצה להתחתן, שלושה ילדים, ואז אני אהיה מאושר". הם חושבים שהמשפחה היא בידור נהדר. חלקם עשויים להיות בר מזל, אבל ברוב המקרים כולם מבינים כי הרעיון של "משפחה" הוא מורכב למדי. טניה ואני (איבן היה נשוי לשחקנית טטיאנה ארנטגולטס עד קיץ 2013), כשהתחתנו, תכננו הכל, אבל לא התגרשו. וזה קרה ככה. מכיוון שהיום אני לא בונה תוכניות מרחיקות לכת, אני חיה עם ההווה בשמחה.
איוון ZhidkovPhoto: אירינה מורינה
התפורר ללא מריבות
- כשאנשים מתגרשים, מה קורה בחייהםדרמה, ולא בגלל שמישהו או אתה נטשת מישהו, אלא בגלל שמה שאתה רגיל אליו קרס, ההגנה, הכוח, התקוות שלך וכו'. עכשיו אני לא מדבר על עצמי ספציפית, אלא באופן כללי. מטבע הדברים, רבים אינם יודעים מה לעשות הלאה. זה כנראה קשה יותר לנשים שעדיין יש להן ילדים בזרועותיהן. בנוסף, משפחה היא בית, ואדם מאבד אותו פתאום! זה גם היה לי קשה לטניה ואני הבנו מה קורה הרבה זמן, ולכן הפרידה שלנו הייתה די אורגנית. אני לא יודע אם זה חלף בכאב או ללא כאב הייתה תחושה מסוימת של השתטחות, כאילו השאלה "מה הלאה" תלויה באוויר. לאט לאט הכל נפל על מקומו, השלמתי עם המצב והלכתי בדרכי. הבנו שהצלת הנישואין למען הילד, כשהרגשות כבר חלפו, לא תשמח אף אחד יותר, במיוחד מאשה. - כמעט כל בני הזוג לשעבר נפרדים משערוריות, ולעתים קרובות אנשים שפעם אהבו זה את זה רוצים להרוס זה את זה. טניה ואני הבנו מצוין שאין טעם למריבות. אין לנו מה לחלוק. הבת שלנו מאשה היא המשותפת שלנו, יש לה אמא אחת ואבא אחד, והם מתקשרים זה עם זה כמו הורים. התגרשנו כשמאשה הייתה קצת יותר מגיל שלוש היא לא שמה לב לשינויים מיוחדים. כשהבת שלי שאלה למה הם נפרדו, הוא ענה: "האהבה חלפה, העגבניות קמלו". היא צחקה ולא שאלה יותר שאלות כאלה. למה נפרדתם? אין סיבה ספציפית. אנחנו פשוט שונים, עקשנים במובנים מסוימים. לפעמים אהבה באה והולכת. אצלנו הכל התחיל בטבעיות ובכנות והסתיים באותו אופן. מה שהתקשורת כתבה על הרומן בין טניה לגרישה אנטיפנקו זה קשקוש. הוא השותף לבמה של טניה, וזה הכל. עם זאת, אין לי זכות להגיב על חייה האישיים, כך הסכמנו.
אני ידיד עם ילד
איוון עם בתו מאשה צילום:@ivancarevich1— אני בעצמי מכיר הרבה בחורים שעזבו הכל אחרי גירושים ולא יודעים מה שלום הילדים שלהם. אני לא מתיימר לשפוט אף אחד, אבל אני לא מתנהג ככה. למה גברים עושים את זה? לדעתי, כל העניין הוא שכשאתה כבר לא במשפחה, קשה יותר לתקשר עם הילד שלך. אחרי הכל, אם אתה בבית, לפעמים מספיק לילדים שאבא פשוט יהיה שם. וכשאדם נופל מהמשפחה ומישהו אחר מופיע בשבילו, הוא מתחיל לחשוב: "למה אני הולך לשם, מה אעשה שם? הבית הוא כבר של מישהו אחר..." כנראה שכל זה מפחיד אותנו, וכמובן, עלינו לקחת בחשבון שהתנהגותו של אדם מושפעת במידה רבה מהקשר שהיה לו עם הוריו בילדות. אני מתקשר עם אבא שלי די נדיר, זה פשוט קורה. תמיד היה גבול ברור בינינו, ולמרבה הצער, לא הייתה מערכת יחסים ידידותית ואמון. כנראה בגלל זה יש לי רצון כל כך עז לתקשר עם הילד שלי ולא להיות עריץ קפדני, אלא חבר שהבת שלי תקשיב לו, תאהב ותכבד. נראה לי שהעמדה הזו נכונה, כי אם אתם חברים, זה אומר שאתם יכולים להסכים על הכל כדי להתקרב לילד שלכם, אתם צריכים להקשיב לו. אני לא יכול להגיד שאני מבלה הרבה זמן עם הבת שלי, אני רק מנסה לשמור איתה על קשר כל הזמן. אני גר בנפרד, אבל מדי פעם מאשה גרה איתי. מכיוון שגם טניה אמנית ולעתים קרובות עוזבת, אני יכול לקחת את הבת שלי איתי. בבית יש את הדברים שלה, חדר. עכשיו עברתי ממרכז מוסקבה לאזור הכפרי, ונעשה קל יותר לבלות יחד מאשר בתוך ארבע קירות. תמיד יש מה לעשות: אתה יכול לרכוב בירידה, ללכת, לרוץ. ולפני כן, תמיד היינו צריכים להמציא סוג של בידור - פארקים, בתי קולנוע. בהדרגה הפך פארק השעשועים לסוג של אדם. עכשיו יש לי הזדמנות פשוט להיות אבא.
