פולינה איוונצ'נקו, גימנסיה מס '33, קרסנודר
צילום: ארכיון אישי של פולינה איבנצ'נקו
תַצלוּם:ארכיון אישי של פולינה איבנצ'נקו איך היה ה-1 בספטמבר שלך בשנת 2006? הראשון שלי בספטמבר היה די מוזר, כי לא הבנתי מה קורה עד סוף האסיפה. הדבר הכי קשה בלימודים הוא...כנראה התמדה וריכוז. תמיד הייתי ילד פעיל מדי, קשה לי לשבת ולהכין שיעורי בית הרבה זמן אפשר להאריך את האכילה - אני לא יכול לעשות את זה תוך 10 דקות לאכול ארוחת בוקר ולחזור לכיתה איפה אתה מתכנן ללכת לבית הספר? אני בוחר בין שתי פקולטות: כלכלה ומשפטים, אני אוהב ניהול. אני עדיין לא בטוח אם אשאר בעיר הולדתי או אלך לאוניברסיטה בעיר אחרת מה היה התגלית הכי גדולה עבורך בשנים האחרונות, כנראה שבכיתה י' הבנתי שהחיים בבית הספר יכולים להיות מעניין וכל כך מגוון שאתה לא רוצה להיפרד ממנו. מחנכת הכיתה האהובה שלנו אולגה אלכסנדרובנה ספונובה השקיעה בכך מאמצים רבים. אבל עכשיו יש לנו מעמד מאוד ידידותי במדינה שלנו, עיר זכרת בזמן הזה, בכנות, לא עקבתי אחרי האירועים בארץ, אז קשה לענות. אני מתעניין יותר במה שקורה סביבי – עם החברים שלי, חבריי לכיתה. היו לנו נשפים כל כך נפלאים, תחרויות מוזיקה, חגים והרבה דברים מהנים. מה הייתם מאחלים לתלמידי כיתה א' של היום חריצות, סבלנות וכמובן רצון ללמוד וללמוד משהו חדש?
אנסטסיה קודריאשובה, גימנסיה מס '23, קרסנודר
צילום: ארכיון אישי של אנסטסיה קודריאשובה
תַצלוּם:ארכיון אישי של אנסטסיה קודריאשובה איך היה ה-1 בספטמבר 2006 שלך? דאגתי שאני לא אוהב את בית הספר ושיהיה לי קשה להסתגל. לפני כן חשבתי שזה מקום של סוג של עינוי וייסורים. אז בראשון בספטמבר עמדתי בתור וקראתי תפילה, ביקשתי שזה יהיה חלום. מה היית משנה בבית הספר? הייתי מצמצם את מספר ימי העבודה, וגם איצור תפריט בית ספר חדש. הכי קשה העניין בלימודים הוא שזה... לקום ב-7 בבוקר. כן, מישהו יסכים איתי בעניין הזה. שינה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, אז הייתי רוצה למתוח אותה לאורך זמן לאן אתה מתכנן ללכת? לפקולטה למשפטים, אני אפנה לאוניברסיטאות של קרסנודאר, כי אני לא רוצה לעזוב את המשפחה והחברים שלי, ואני אוהב את העיר שלנו, איזה אירועים במדינה שלנו נזכרתם בתקופה הזו השאלה הזו. אני לא זוכר היטב את האירועים שקרו בעיר/בארץ במהלך שנות הלימודים שלי, אבל אני זוכר כל מיני חופשות, תחרויות, נשפים בבית הספר שלנו מה התגלית הכי גדולה עבורך בשנים האחרונות? אני בכיתה י"א! אני עדיין לא מאמין! נותרה רק שנה אחת ללימודים, ואז נפתחות בפנינו הדלתות לחיים הבוגרים.
יאנה Vikulenko, בית הספר התיכון № 18, Primorsko-Akhtarsk
צילום: ארכיון אישי של יאנה ויקולנקו
תַצלוּם:ארכיון אישי של יאנה ויקולנקו איך היה ה-1 בספטמבר 2006 שלך? בגן חלמתי להתבגר מהר וללכת לבית הספר, אז 1 בספטמבר 2006 היה חג גדול עבורי. אפילו עכשיו אני זוכר כמה הייתי המום מכל כך הרבה רגשות! הרגשתי שאני כל כך מבוגר. באופן כללי, היא הייתה זוהרת מאושר. וכל קרובי המשפחה שלנו באו, הם שמחו איתי, והתמלאתי בחשיבות - אני עכשיו תלמידת בית ספר, כל כך הרבה דברים חדשים ומעניינים מחכים לי: מורים, חברים, ספרים, שיעורים הדבר הכי קשה בלימודים הוא.. למעשה, אין שום דבר קשה בשום מחקר. אתה רק צריך באמת לרצות לצבור ידע, להקשיב היטב למורים בכיתה ולא לצבור "פערים" אם פתאום הנושא לא ברור. נכון, לפעמים אתה מרגיש עצלן ללמוד משהו, אבל אתה לא צריך להיכנע לזה, ואז יהיה לך כוח ללמוד מה היית משנה בבית הספר. שחייה, בלט, כדורגל, כדורסל, מועדון גזירה ותפירה. לאן אתה מתכנן ללכת? אני לא אגלה עדיין סודות. מה היה התגלית הכי גדולה עבורך בשנים האחרונות? אם נדבר על מה שאני זוכר, אז זה חיי בית הספר. בכיתה י' התאחדו שתי כיתות - "א" שלנו והמקביל "ב". במהלך השנה הזו הפכנו לחברים מאוד קרובים בזכות היותנו חיי חברה פעילים, פעילויות רבות מחוץ לבית הספר וכולנו השתתפנו בהן. אפילו הקמנו מקהלה, שכללה את כל הכיתה. אתה יכול לדמיין? השתדלנו מאוד, הופענו, השתתפנו בתחרויות וזכינו בפרסים. גם ניגנו ב-KVN, המצאנו בדיחות, ריקודים ומערכונים בעצמנו אילו אירועים במדינה ובעיר שלנו זכרת במהלך שנות הלימודים שלי, אני זוכר את האולימפיאדה בסוצ'י ב-2014. כל המשפחה שלנו צפתה במשחקים האולימפיים, התבססה על הנבחרת שלנו, וכשרוסיה ניצחה, הרגשתי גאה במדינה שלי. אגב, בבית הספר שלנו התקיימו אירועים שונים הקשורים לנושא אולימפיאדת החורף. אז בית הספר הזה מביא שמחה ותגליות חדשות.
