צילום: מארק סלן
בתי יוקרה יום ראשון, 7 בבוקר.צוות הצילום שלנו אבד כבר כעשרים דקות בערפל הדביק שעוטף בנייני מחסנים, מסועים ענקיים ומנופים בנמל סן פרנסיסקו. האווירה כאן מעיקה כמו בסרט "סטוקר". לבסוף, המטרה הושגה - אנחנו ברציף 54, שם עוגנת המעבורת Maritol של Olle Lundberg. בחזית המעבר המוביל על סיפונה של הספינה הישנה, מכוסה בחלק מהמקומות בחלודה, יש גיגיות צמחים ותיבת דואר. מכאן עלינו ללכת לבית הכפרי של האדריכל. אולה ואשתו מרי ברואר קיבלו את ההחלטה לחיות על המים לפני שש שנים, לאחר ניסיונות ארוכים ולא מוצלחים לרכוש דירה על אדמה יבשה. מחירי הנדל"ן באותה שנה היו מזעזעים, ואז הגה לונדברג תוכנית חלופית: "חיפשתי סירה ישנה באינטרנט ופתאום חשבתי: למה שלא נקנה ספינה שלמה ונמיר אותה לדיור?! ” כפי שהתברר, זה היה קל כמו הפגזת אגסים: "כאשר ספינה נמחקת, הבעלים מנסים להיפטר ממנה מהר ככל האפשר. כל הנמלים הבינלאומיים מלאים בספינות ישנות.
- צילום: ארכיטקט אולה לונדברג.
- תמונה 2. הבית בנוי על יסוד שהשתמר מהקוטג ', שעמד בעבר באתר. בחוץ, הוא עטוף עם לוחות ישנים זמן כהה, קנה על חומרי בניין משני בשוק.
- תמונה 3. ביתם של Olle Lundberg ואשתו מרי ממוקם שעתיים מסן פרנסיסקו. המרפסת משקיפה על גבעות החוף המיוערות.
- תמונה 4. בית לונדברג מוקף מכל עבר ביער עבות.
עם תחבורה (Maritol היה מעגן בהחוף של איסלנד) גם בעיות לא קמו. הצוות ששכרנו התחיל לעבוד בהתלהבות רבה - החבר'ה האלה הרגישו כמו ויקינגים אמיתיים, הולכים לכבוש את העולם החדש ". מסע של שבעת אלפים קילומטרים הושלם בתוך שבעה שבועות, ולאחר מכן שוחזרה לחלוטין המעבורת, שהובאה בבטחה לסן פרנסיסקו. לונדברג וברואר הוציאו על כך יותר מ -600 אלף דולר, אך סוף העבודה במקום חג הפך לאכזבה מרה: רשויות העיר סירבו בתוקף לרשום את המעבורת כמקום מגורים. בסופו של דבר הצליחו אול ומרי לצאת מהמצב, למצוא פרצה בחוק. אשת האדריכל קיבלה אישור לצייד את משרדה של חברת הגיוס במריטול, ומאז היא עובדת בלילה, אף אחד לא אוסר עליהם לחיות על המעבורת מסביב לשעון, מיום שני עד שישי. אבל בסופי שבוע, כאשר המשרדים לא עובדים, הם צריכים לעבור לבית כפרי, הממוקם כשעתיים מסן פרנסיסקו. זה המקום שבו צוות הסרט שלנו הולך. לפני שאתה מגף לתוך אדריכל ענק ג'יפ שחור, אנו מציעים לו להסתכל על המסעדה הקרובה ביותר עבור חטיף על המסלול. אול דוחה בתוקף את התוכנית הזאת, מבטיח בהגיעם למקום כדי לטפל בנו בסטייקים החתימים שלו. וכאן הוא מכריז שתשוקתו לבישול עזרה לו רבות בבניית בית: "בכל סוף שבוע הזמנתי חברים ועובדי הלשכה שלי למנגל, ואז הצעתי להם קצת עבודה כדי להאכיל את התיאבון שלי. למרבה הפלא, אף אחד לא סירב! "
- תמונה 1. ברקע בריכת שחייה עשויה מחבית ענקית. בדמותו ובדמותו של חפץ זה נבנתה בריכת שחייה נוספת - קטנה יותר בגודלה ומובנית בתוך דק העץ של המרפסת.
- צילום 2. ליד הבית הוא גן קטן שבו אתה יכול לבחור חבורה של ירקות טריים לארוחת ערב.
- תמונה 3. בסלון שני אור מזנונים נבנו, שבו נמצא חדר השינה הראשי.
- תמונה 4.בעל הבית עיצב את רוב הרהיטים למטבח בעצמו. מערכות האחסון פתוחות; מוצגים לראווה מספר רב של בקבוקים, צנצנות, סירים, קערות ומצקות, כמקובל בבתים כפריים מסורתיים.
בזמן שהאדריכל מעלה זיכרונות, אנחנואנחנו מצליחים לעבור את גשר שער הזהב, לנסוע דרך מחוז מרין ולהיכנס למפרץ בודגה - במקום האייקוני הזה היצ'קוק צילם את "הציפורים". מהכביש ניתן לראות את גג בית הספר והכנסייה - כאן הותקפה השחקנית טיפי הדרן על ידי עורבים שחורים… בינתיים, לונדברג ממשיך בסיפור: "מרי ואני החלטנו כבר מההתחלה שאנחנו נבנה את הבית הכפרי שלנו בעצמנו, וכמעט לא השתמשנו בשירותים של עובדים. באופן כללי, אני מחשיב את עצמי לא כל כך אדריכל אלא בעל מלאכה. חשוב לי שהדברים שאני יוצר יהיו ללא דופי לא רק מבחינה אסתטית, אלא גם מבחינה מעשית. לא משנה מה לונדברג דיזיין מעצב, בין אם זה בית שלם או רק ידית דלת, כל העבודה מתבצעת על ידי עובדי הסדנה שלנו. זו הדרך היחידה להגיע לתוצאה איכותית באמת".
הרצון להשלים את חלק הארי בעבודה,הקשורים לבניית בית במו ידיך הביאו לחמש שנים של עבודה קשה. אולה ומרי הקדישו את כל זמנם הפנוי לעסק הזה. "באנו לאתר הבנייה בכל סוף שבוע וישנו באוהל שהקמנו ממש באמצע הסלון הלא גמור", משחזר לונדברג. בשנייה זו אנחנו רק מתקרבים לבקתה, שכמו רוח רפאים מגיחה מתוך הערפל הסמיך. הדבר הראשון שמושך את העין הוא החיפוי הכהה, הכמעט שחור, של החזית. ביתו של האדריכל נראה מבוגר בהרבה מגילו; והנקודה כאן היא בבירור לא רק שהעץ נרטב תחת הגשם הכבד. בפרויקט זה, אולה השתמש בעיקר בחומרי בניין ממוחזרים ובכך הציל אותם מסילוק בלתי נמנע. "אני אוהב לתת לבתים ישנים חיים חדשים", אומר האדריכל ומדליק אש באח. "הלוחות האלה יפים כי הם שמרו על סימני הזמן ומזג האוויר."
- צילום 1. אול לונדברג מכין את הסטייקים המפורסמים שלו.
- תמונה 2. פינת אוכל. שולחן המעוצב על ידי אול מוקף בכסאות מארטיפורט. ברקע חדר מדרגות המוביל לחדר השינה בקומת הביניים.
- תמונה 3. גודל הבריכה הוא 7.5 מ 'קוטר ו 4 מ' עומק.
- צילום 4. המיטה לחדר השינה ממוקם על הקומת הביניים אולה תכנן את עצמו.
רוב הרהיטים שאיתם מרוהט הבית הזה הוא- גם עם היסטוריה. הוא נעשה בהזמנה אישית עבור פרויקטים אחרים של האדריכל, אך מסיבות שונות הוא מעולם לא מצא את היישום שלו שם. כך למשל, שולחן הקפה מאלומיניום מיועד למלון דיווה, ושולחן הצד הברוש מיועד למסעדת The Slanted Door (הבעלים דחו אותו בהתחשב בכך שהוא צר מדי). אבל הסיפור המעניין ביותר קשור לבריכה המובנית במרפסת. "יום בהיר אחד גיליתי בור מים ענק ליד בית לא גמור. התברר שהנגרים שלי גלגלו אותו לכאן מחווה שכנה, כיסו אותו בקרשים והשתמשו בו כמוט במהלך הפסקת עשן". כדי להפוך את המיכל לבריכה, היה צריך לפרק אותו לחלקים ולצפות בתרכובת מיוחדת דוחה מים. לבסוף, האדריכל מייעץ: "הסתכל מסביב: פתאום מה שאתה מחפש שוכב ממש מתחת לרגליך קרא עוד:
