צילום: מיכאיל סטפנוב.כבר מההתחלה, הפרויקט הזה הבטיח צרות מוחלטות. אנה ולדה היו צריכות לעשות סדר בבית, שבזמן מסוים נרכש עם קישוט וריהוט, שירת נאמנה את הבעלים במשך עשר שנים, ואז הפך מיושן — מבחינה מוסרית ותפקודית. «אין דבר גרוע יותר מלעשות מחדש עבודה של מישהו אחר,— אומרת אנה. — עדיף לא לקחת על עצמנו פרויקטים כאלה בכלל, אבל אנחנו חברים עם הלקוחות האלה במשך זמן רב ולא יכולנו לסרב להם». הקושי העיקרי היה שהבעלים לא רצו לעזוב את ביתם במהלך השיפוץ, ולכן היה צורך לצמצם את עבודות הבנייה המלוכלכות למינימום. מעצבים ביצעו שביתות ממוקדות — למקום שבו היה צורך חיוני. «למרות שהבית היה גדול, הוא היה מסודר בצורה טיפשית, — אנה אומרת. — הרבה מקום התבזבז, והמטבח היה קטנטן וחשוך. נאלצתי להרחיב אותו על חשבון החדר הסמוך. או הנה דוגמה נוספת: בעבר, כדי לאכול ארוחת בוקר בגינה, הבעלים נאלצו לעשות צעדה מאולצת דרך הבית כולו. עכשיו אתה יכול לצאת החוצה ישירות מחדר האוכל — הפכנו את אחד החלונות שלה לדלת».
דירה פנים הפרויקט
תמונה 1 תאורת וילון הלוגן,ששיבש את חדר האוכל, פורק במהלך השיפוץ. במקום זאת, הופיעה נברשת מתחת לתקרה. גם את כל הרהיטים היה צריך להחליף. מתקופות קדומות יותר נשתמרו כאן רק הפורטלים, המעוטרים בפיתוחי טיח עשויות חרס לבן ועל התקרה. תמונה 2 הפנים של גן החורף נותר כמעט ללא שינוי. המעצבים השלימו אותו רק עם שטיח בייקר ותריסים רומיים מבד Romanex. תמונה 3 מבט מחדר האוכל למטבח. הבנייה עצמה ארכה לא יותר מחודש וחצי, אבל באופן כללי התהליך נמשך שנה שלמה. «היינו צריכים לעבוד בהתקפים: כאשר לקוחות יצאו לטיול הבא שלהם, מיהרנו לאתר וניסינו להספיק כמה שיותר», — אומרת מריה אדריאנובה, שפיקחה על הפרויקט. יחד עם זאת, הבונים שיבשו לא פעם את כל התוכניות ולא הספיקו להסתובב כשהבעלים חזרו. «עיכובים כאלה הם פשוט בלתי נמנעים, — אומרות אנה ומריה בקול אחד. — אין בנאים אידיאליים בטבע. אגב, ברוסיה הם עדיין לא הכי גרועים. כרגע אנחנו מקשטים בית במיורקה — שם נמצאת האימה האמיתית. הספרדים עובדים לכל היותר שעתיים ביום, בשאר הזמן הם לוקחים סייסטה. בהשוואה אליהם, הבונים שלנו — רק מלאכים» עם זאת, מעטים האנשים יסכימו לסבול את נוכחותם של «מלאכים» בבית שלך. «הסיפור הזה הפך למבחן רציני לא רק עבורנו, אלא גם עבור לקוחות, — אומרת אנה. — שים את עצמך בנעליים שלהם: אתה יוצא לארוחת בוקר ונתקל באדם לא מוכר במדי בנייה, שגורר על גבו שקית מלט. במצב כזה אתה רוצה להרוג את כולם. וקודם כל — מעצבים! למרבה המזל, בעלי הבית — אנשים עם הומור והשקפה פילוסופית על החיים. בגלל זה שרדנו מספיק קשיים גם בלי בנייה. לפני השיפוץ הבית נראה כמו טירת אבירים קודרת: שפע של עץ כהה, תקרות גבוהות, שטיחי קיר אינסופיים ונברשות שחורות מברזל יצוק. חלק מהקירות צופו בלבנים דקורטיביות. מסיבה מסתורית כלשהי, כל הפאר הזה הואר על ידי מנורות הלוגן צמודי וילון, שהפיצו אור לא נעים וקר. «חדר האוכל נראה מפחיד במיוחד, שם לא היו מקורות אור אחרים. הבעלים פשוט פחדו להיכנס לחדר הזה ואכלו אך ורק במטבח. עם זאת, הבעיה אפילו לא הייתה לחסל את "שרידי העבר" הללו, אלא לשמר את הפרטים הנעימים לעין, שהיו רבים מהם גם בפנים. «איכות הגימור בבית הייתה גבוהה מאוד, — אומרת אנה. — לדוגמה, חדר השינה היה מעוטר בלוחות מגולפים מעץ, שפשוט לא יכולנו להביא את עצמנו לזרוק. «המסנו» אותם בחלל, צבועים בצבע לבן». כמו כן, הוחלט להשאיר את חיפוי העץ של הקירות במשרד ואת צביעת התקרה בסלון. הנוכחות של פרטים כאלה מציבה גבולות סגנוניים קפדניים. «לא יכולנו לעשות כאן שום דבר אולטרה-מודרני יותר. נכון, לא לנו ולא ללקוחות היו רצונות כאלה בהתחלה. מיד הסכמנו שאורח חיים כפרי מתאים ביותר לפנים מסורתי.
תמונה 1 בעבר, אפילו לא היה אשולחן עבודה — כל החלל «אכל» ארונות בגדים מובנים. הם פורקו, שבזכותם ניתן היה לא רק לצייד מקום עבודה מן המניין, אלא גם להתקין ספה מתקפלת, כך שכעת החדר הזה משמש גם כחדר אורחים. תמונה 2 קטע של המטבח. הוא מצויד ברהיטים מבית Siematic. מזנון נעשה בדמותה ובדמותה. מסביב לשולחן האוכל (גם בהזמנה אישית) — כיסאות מבית Mis en demeure. מתחת לתקרה — נברשת Tredici עם תליונים צבעוניים בצורת תפוחים ואגסים תמונה 3 התקרה הגבוהה עם קורות עץ כהות גרמה לחדר השינה להיראות כמו באר. כדי להחליק את התחושה הזו, המעצבים צבעו את הקורות בצבע בהיר והנמיכו את הנברשת נמוך ככל האפשר — כדי שהיא תוכל להסיט את תשומת הלב לעצמה. ברקע — שולחן קונסולה מבית Morelato, מנורות פורטה רומנה, מראה עתיקה מפריז, וכן «eed» כורסאות מבית Drexel Heritage בגרסאות גברים ונשים (הראשונה מרופדת בעור, השנייה בקטיפה לא הייתה מחלוקת לגבי הצבע). בעבר, כל הקירות בבית היו לבנים — מעצבים החליטו לשנות את המצב באופן קיצוני. חדר האורחים הפך לזית, חדר הילדים ורוד וירוק, וקירות המטבח וחדר האוכל קיבלו גוון יין עשיר. «השתמשנו בצבעים טבעיים מורכבים — הם משתלבים בצורה מושלמת עם הטבע שמחוץ לחלון ופועלים אחרת (אך תמיד בהצלחה) בהתאם לתאורה. אגב, צבעים באנגלית נראים טוב במיוחד כאן ברוסיה — בשל דמיון האקלים. אבל במדינות חמות איכות האור שונה לחלוטין, וגם הצבעים שם שונים — הם נראים נהדר אי שם בדרום, אבל בתנאים שלנו הם יכולים לקבל גוון מפלצתי למעשה, העבודה על הבית עדיין לא הסתיימה. לפני כמה ימים הלקוחות יצאו להפלגה נוספת, והמעצבים צריכים לסדר במהירות את הסלון ואת חדר הילדים השני (צפויה תוספת חדשה למשפחה). הדבר הכי מפתיע הוא שלבעלים עדיין לא אכפת לחיות בשיפוצים. במקום זאת, להיפך, — מעורר השראה. בכל מקרה, הלקוחה כבר החלה לקחת שיעורי תולדות האמנות, ובעתיד הקרוב היא מתכננת ללמוד להיות דקורטורת. באופן כללי, הכל רק מתחיל.
תמונה 1 בעלי הבית מאמינים שהטעם הכרחילהעלות מהעריסה. פנים חדר הילדים הפך לעזר חזותי בנושא "מה טוב". תקרת הירכיים צבועה בצבע ירוק בהיר. הקירות מכוסים בטפט של נינה קמפבל, החלונות מעוטרים בווילונות מבד אטמין. שידת ההחתלה עשויה לפי הסקיצות של מחברי הפרויקט. ליד המיטה Theophile & Patachou — כורסה G.Gali. את התמונה משלימים נברשות ממראות Lucienne Monique ו- Saladino. תמונה 2 קטע של חדר הילדים. בנישה מכוסה בטפט של נינה קמפבל פינת שינה למטפלת. מיטה — מאיקאה. תמונה 3 קירות חדר האורחים צבועים בירוק זית. מיטה — מאיקאה. שידות המיטה נרכשו שם, אך השתנו ללא הכר הודות לצביעה דקורטיבית צילום 4 גודל חדר האמבטיה אפשר למעצבים להפוך אותו למעין משרד. ציור הקיר, חיקוי טפט, נעשה על ידי מריה אדריאנובה. הציור הוא בסטנסיל ולאחר מכן סופית ביד. פריטים אלה יעזרו ליצור פנים דומה
