1 / 3 תמונה: דמיטרי דרוזדוב / "אנטנה" צילום: דמיטרי Drozdov / "אנטנה" צילום: דמיטרי Drozdov / "אנטנה" "אנחנו חיים על מזוודות, נעים בחיפוש אחר מקומות חמים", אומרת לודמילה Porgina, אשתו של Karachentsova. - בחודש מאי, היינו בספרד באליקנטה על שפת הים ואפילו לשחות. באמצע יוני חזרו למוסקבה, וב- 1 ביולי יצאו לבולגריה לבית שבנו וכלתם בנו. שם עבד עם פיזיותרפיסט בסנטוריום סמוך. אז הם חיו כמה ימים ברוסיה ובאוגוסט הם עזבו את ריגה בבית הבראה נוירו-שיקום, שבו קוק עובד כל שנה עם מטפל דיבור, פיזיותרפיסט ורופאים אחרים. בחורף, ככלל, אנחנו נוסעים לתוניסיה, לטורקיה או לספרד. הוא חלקלק במוסקבה, וקוליה לא יכולה ללכת, וכדי להאריך את החיים, צריך לזוז הרבה. ברוסיה, אנחנו חיים כמעט כל הזמן בארץ. יש הכל למנוחה והתאוששות של בריאות האתר שלנו בכפר השחקנים המפורסם ולנטינובקה הוא בן 25. ראשית, רכשנו 10 דונם, ואז בהדרגה קנה, ועכשיו יש לנו 50 דונם. נהגתי לחשוב: "למה שטח כה גדול?" ועכשיו זה מאוד שימושי. איפה במרכז מוסקווה הליכה לנכים? אנחנו גרים ליד תיאטרון האמנות של גורקי מוסקבה, הולכים לאורך שדרות טברסקי או בפטריארשיה פרודי, אבל יש בכל הכיוונים דרכים, מכוניות ואוויר מזוהם. וביער האורנים של הקוטג', הציפורים שרות. כאשר קוקה הלך טוב, הסתובבנו בכפר, ואז הוא התחיל להיות ספסטיות (הפרה של פעילות neuromuscular), ואנחנו הפך מוגבל בחלל. על פני השטח של אזור הפרברים, מניחים מסלולים, ספסלים קבועים, וקוליה הולכת שעות, וכשהוא מתעייף הוא מתיישב - ככה כל היום באוויר הצח. זה מאוד נוח כאשר אתה יכול לעזוב את הבית ולהתחיל ללכת מיד. אפילו על המגרש יש נדנדה, ביתן שבו אנחנו אוכלים צהריים עם חברים. אבל המקום האהוב על קולינו הוא הגן היפני, כפי שאנו מכנים אותו. יש ליים, אפר הרים, תמיד צל, נוף יפה על הגן, שיחי ורדים ומיני-פול. קוקה נהגה ללמוד כאן תסריטים, ועכשיו אנחנו יושבים וקוראים שירים, רומנים, אגדות. ליד הגן היפני מתחת לאפלים הם סימולטורים. הם נשארים מהבן. קוליה מאמן את רגליו וידיו על הידיים מדי יום.
