1/3צילום: דמיטרי דרוזדוב/צילום אנטנה:דמיטרי דרוזדוב / אנטנה צילום: דמיטרי דרוזדוב / אנטנה "אנחנו חיים מתוך מזוודות, מסתובבים בחיפוש אחר מקומות חמים", אומרת אשתו של קרצ'נצוב, לודמילה פורגינה. – בחודש מאי היינו בספרד באליקנטה על שפת הים ואפילו הלכנו לשחות. באמצע יוני חזרנו למוסקבה, וב-1 ביולי יצאנו לבולגריה אל הבית שבנו בננו וכלתנו. שם עבדה קוליה עם פיזיותרפיסט בסנטוריום סמוך. אחר כך הם חיו ברוסיה כמה ימים ובאוגוסט הם עזבו לבית מרפא לשיקום נוירולוגי ליד ריגה, שם קוקה עובדת עם קלינאית תקשורת, פיזיותרפיסטית ורופאים נוספים מדי שנה. בחורף אנחנו בדרך כלל נוסעים לתוניסיה, טורקיה או ספרד. זה חלקלק במוסקבה, וקוליה לא יכולה ללכת, אבל כדי להאריך חיים, אתה צריך לזוז הרבה. ברוסיה אנחנו חיים בדאצ'ות שלנו כמעט כל הזמן. יש כאן הכל למנוחה ולשיקום בריאות האתר שלנו בכפר השחקנים המפורסם ולנטינובקה בן 25. בהתחלה קנינו 10 דונם, אחר כך בהדרגה קנינו יותר, ועכשיו יש לנו 50 דונם. לפני כן חשבתי: "למה עלילה כל כך גדולה?" ועכשיו זה מאוד שימושי. היכן יכול אדם נכה ללכת במרכז מוסקבה? אנחנו גרים ליד התיאטרון האמנותי של גורקי מוסקבה, אנחנו הולכים לאורך שדרות טברסקוי או בריכות הפטריארך, אבל יש כבישים, מכוניות ואוויר מזוהם מכל עבר. ובדאצ'ה יש יער אורנים, ציפורים שרות. כשקוקה הלך טוב, הסתובבנו בכפר, אבל אז הוא פיתח ספסטיות (הפרעה בפעילות עצבית-שרירית), והיינו מוגבלים במרחב. יש שבילים פרוסים לאורך כל ההיקף של קוטג' הקיץ, מניחים ספסלים, וקוליה הולך שעות, וכשהוא מתעייף הוא מתיישב - ככה הוא מבלה את כל היום באוויר הצח. זה מאוד נוח כשאפשר לצאת מהבית ומיד להתחיל ללכת. במקום יש גם נדנדה, ביתן שבו אנחנו אוכלים ארוחת צהריים עם חברים. אבל המקום האהוב על קוליה הוא הגן היפני, כפי שאנו קוראים לו. יש עצי טיליה, עצי רוה, תמיד צל, נוף יפה לגן, שיחי ורדים ומיני-בריכה. בעבר, קוקה למד כאן תסריטים, אבל עכשיו אנחנו יושבים וקוראים שירים, רומנים ואגדות. ליד הגן היפני, מתחת לעצי האדר, יש מכשירי כושר. הם הושארו על ידי בנו. קוליה מאמן עליהן את רגליו וזרועותיו מדי יום.
