- כל המשפחה שלי גרה בבית כפרי:אמא, אבא, הילדים שלי סרגיי ולרה. כאן, לא רחוק ממוסקבה לאורך הכביש המהיר קלוגה, יש עולם קטן משלו: שקט, ציפורים שרות כמו בגן עדן, ליד יער עם פירות יער ופטריות, אגם, כלומר, רגיעה מוחלטת בקיץ , רוב הזמן, ילדים משתובבים ברחוב. יש לנו כפר קטן של עשרה בתים, אזור מוגן, שכנים ידידותיים וחייכנים נפלאים. יש משפחות עם שלושה וארבעה ילדים. לכן, נוצרה "כנופיה" של ילדים מגיל שנתיים עד עשר, המבלים את כל זמנם יחד. בכפר הייתה מדשאה חופשית, ובניתי עליה מגרש משחקים לילדים עם נדנדות, מגלשה וארגז חול. שכן אחד שם שם ספסל מפואר, אחר שם בית משחק לילדים, ושלישי מכסח את הדשא. ילדים מבלים שם כל היום, משחקים כדורגל, מארגנים קונצרטים, עורכים שולחנות ומקבלים אורחים. כיף להפליא התאהבתי במקום הזה ובבית שהפך לשלי לפני חמש שנים. הרבה זמן חלמתי לעבור מהעיר, אבל פחדתי שיהיו הרבה בעיות עם הבית שלי. ועכשיו, כשמדי פעם לפני סיור אני מבלה את הלילה בדירה בעיר, אני מיד מתחיל להשתעמם.
