ערב אחד התקשר אלי חבר. "הגיע הזמן, "היא התייפחה אל הטלפון ונתקה. הרמתי את המעיל שלי וצעדתי לעברו. ארוך הסכמנו כי ברגע שהוא מוכן לחצות את הסף של הדירה הורית להתחיל לנקות אותו, היא קוראת לי. וכנראה שהגיע הזמן.
תמונה:גטי אימג'ים הוריה נפטרו לפני קצת יותר משנה, אך חברתי עדיין לא יכלה להביא את עצמה לחזור לבית אביה: "אתה רואה, כל מה שמזכיר לי את אמי ואת אותם ימים מאושרים בהם אבי לימד אותי להתנגד לקשיים. חוץ מזה, יש בכל זאת דברים שלהם, מה אני יכול לעשות איתם? " כמובן שהצעתי לה את עזרתי, כי ביחד יהיה קל יותר לסדר את ערימות הדברים שהצטברו במשך שנים בדירה קטנטנה, אך היא סירבה. כשהגעתי, חברתי, נשען על הקיר שבקיר במסדרון, החזיקה אלבום תמונות בידיה ומנערת באהבה את האבק מהתמונות המצהיבות. “אתה יודע, ההורים שלי היו מטיילים נלהבים, הם לא יכלו להישאר בבית יום אחד. צברנו הרבה דברים מעניינים, מזכרות בלתי נשכחות וכמובן תמונות שהביאו ממדינות שונות. והכפפות האלה? אמא אהבה אותם כל כך. אם זה היה הרצון שלי, הייתי עוזב כל דבר, אבל, אבוי, אני לא יכול ". הסתכלתי מסביב לדירה, שנפלה כלא הייתה לאחר שהבעלים הלכו, והנהנתי לאט לאט. לא, אני, כמובן, מבין שזיכרון הוא מעל לכל, אבל אין אפילו מקום לעמוד בגלל מספרם הרב של דברים בלתי נשכחים, אבל כבר ישנים ומיותרים. יש צורך לפנות את הדירה בהקדם האפשרי על מנת להפיח בה חיים ולמלא אותה באנרגיה. לאחר ששקלתה את היתרונות והחסרונות, היא חייגה בנחישות את שיפוטנים שהסכימו להוציא את האשפה ברגע שנפתור אותה. החלק הקשה ביותר נשאר. שקי האשפה שכבו על זרוע על הרצפה, שלתוכם היה צורך לשלוח רגעים יקרי ערך בחייהם של אנשים שכבר לא היו שם. מינו את הדברים בצורה מסודרת לערמות שונות, והשארנו מאחור אמנות, תכשיטים, ספרים וציורים. השאר, לדברי החבר, לא היה כל כך רווי זיכרונות, וניתן היה להסירו בבטחה. היא הביטה בכל דבר, בגדים מקופלים היטב, ובעיניים דומעות הכניסה אותם לקופסאות. היא השאירה לעצמה רק כמה אביזרים שיזכירו לה את אמה. לאחר שהניחה את כל השאר בשקיות האשפה ובקופסאות, החבר בדק שוב את הכל בזהירות. “אתה יודע, הבנתי שכל הדברים האלה רק גונבים שטח יקר ומונעים ממך להסתובב בחופשיות בדירה. וההורים שלי יישארו בליבי לנצח, בלי קשר אם יש את כל הזבל הזה או שנשארו רק קירות חשופים "- כששלחה את האגרטל הסיני האחרון בשקית, חברתה הוציאה את האשפה מחוץ לסף במחווה מכרעת. ובאמת, למה להקיף את עצמך בזבל מיותר, לשכנע את עצמך שזה מזכיר לך את יקיריך. למעשה, אלה רק תירוצים וחוסר נכונות לקחת אחריות ולמיין את החשוב באמת מהמשני.אגב, היא ביצעה רק תיקונים קוסמטיים והשאירה כמה זכרונות מהמקום בו עברה ילדותה חסרת הדאגות. אבל עלינו להודות שאחרי ניקיון גלובלי שכזה נראה שהחדר נעשה גדול יותר ואינו מזכיר עוד מחסן קודר של דברים נשכחים.
