תַצלוּם:מאת Gianluca Di Loia אנשי מקצוע אמיתיים בתחומם לא רק מפתיעים בהצגתם הנועזת של הפרויקטים המצליחים ביותר, אלא גם חולקים את הניסיון שלהם עם כישרונות מתפתחים במפגשים של איגוד המעצבים, שעבודתו של יום האישה כבר הכיר לקוראים שלו . היום, יחד עם עורכי מגזין אגם קומו, אנו מזמינים אתכם לצלול לעולם של אמנות העיצוב, אך במתכונת בינלאומית. 20 שנה בדיוק חלפו מאז התקבלה ההחלטה להפסיק לקיים את הטריאנלה במילאנו. נראה היה שלתערוכה הבינלאומית לארכיטקטורה, עיצוב, אומנות שימושית, אופנה ואומנות אין עתיד. ההחלטה הוכתבה על ידי עייפות מסוימת והיעדר פתרונות טריים לאחר 63 שנות היסטוריה יוצאת דופן. הטריאנליות הראשונות נערכו בין השנים 1923 ל-1930 בעיר מונזה, השכנה למילאנו, על בסיס המכון לעיצוב תעשייתי (מעין באוהאוס איטלקי). המטרה המקורית של התערוכה הייתה להציג את יצירתם של בוגרי האמנות למפעלים באזור תעשייה עשיר. לאחר מכן, התערוכה קיבלה פורמט בינלאומי. לקחו בו חלק אמנים ואדריכלים מפורסמים: ג'ורג'יו דה צ'ריקו, ג'יו פונטי, מריו סירוני, מרינו מריני, לה קורבוזיה. הוצגו עבודות עיצוב שהפכו לקלאסיקה של ייצור המוני, כמו הכיסא של מיס ואן דר רוהה העשוי מצינורות מתכת מכופפים. התערוכה הבינלאומית הועברה למילאנו ב-1933, עבורה בנה האדריכל ג'ובאני מוציו את ארמון האמנות בסגנון הרציונליזם האופנתי אז. התערוכה החלה להיקרא תלת-שנתית (כלומר, שלוש שנים). ב-2007 נפתח המוזיאון הראשון לעיצוב איטלקי בבניין הטריאנלה.
צילום: ארכיון של המגזין "אגם קומו" ואז, סוף סוף, הגיע הרגע כאשר עיצוב עם מכתב הון חוזר למילאנו. בתמיכת הלשכה הבינלאומית לתערוכות, כמו גם מבנים ממלכתיים וממלכתיים, ב -2016 נערך הטרינלה ה -21 עם השם המסתורי "עיצוב אחרי עיצוב". מה המשמעות של נושא זה? מארגני התערוכה מדברים על המהפכה התעשייתית הרביעית, או 4.0, על טכנולוגיות חדשות, כגון הדפסה תלת-ממדית, המספקות "אומנים" מודרניים בכל מקום בעולם, אפשרויות ייצור מדהימות, על יחסי העיצוב והעיר המודרנית, על גלובליזציה בניגוד למסורות היסטוריות על גבולות חדשים של טכנולוגיית המידע.
