- נולדתי ברחוב הרזן, כיום ניקיצקאיה, ואני לא יכול לדמיין את חיי בלי מרכז. היה לנו בית ישן, דירה גדולה. כששלחו אותי ללנינגרד לבית הספר הכוריאוגרפי וגנובה, אמי וסבתי (אמה של אנה היא מנהלת תיאטרון סטניסלבסקי אולגה וליקאנובה, סבתה היא השחקנית של התיאטרון במלאיה ברונאיה אלנה דמיטרייבה. - הערה "אנטנות") לעזוב. סבתא עברה לקואופרטיב של מחזאים ליד תחנת המטרו של נמל התעופה, ואמא בחרה בחירה מוזרה באופן מפתיע - היא מצאה דירה בטקסטילשצ'יקי. חזרתי למוסקבה והגעתי למקום ניקיצקאיה בפאתי, בחיים אחרים לגמרי, לא מוכרים.
מהפאתי למרכז
- ביליתי די הרבה זמן בטקסטילשצ'יקיזמן, אבל מעולם לא קיבל את התחום הזה. בעלי אלכסיי ואני והבנות שלנו (הבכורה, אנסטסיה, בת 28, הקטנה, מרוסיה, בת 21 - הערה של אנטנה) גרנו מול בית אמי. הילדים למדו בבית הספר במרכז, אני עבדתי בתיאטרון. כל כך נמאס לי לנסוע בפקקים נוראיים בבוקר, שיום בהיר אחד פשוט אמרתי: אני לא יכול לעשות את זה יותר! כמובן שהיה לי מאוד קשה לעזוב את אמא שלי, אבל קיבלתי החלטה חזקה לחזור למרכז. היה צורך למכור דירה בטקסטילשצ'יקי ולעמוד בסכום, וגם מחירי הדיור באזור מגורים ובמרכז באותה תקופה לא היו מתאימים. אלוהים יברך את חבריי שעזרו לנו והלוו לנו כסף. ראשית שילמנו פיקדון עבור דירה ברחוב גיליארובסקי. אבל למחרת התקשרו אלינו ואמרו שהעסקה בוטלה. הנכס הזה עדיין לא נמכר, כנראה שמשהו בו לא בסדר, ואלוהים לקח אותנו משם. ושלושה רובל שלנו בשדרת מירה נמצא ביום אחד. הבעל ראה שברחוב ליד גיליארובסקי הופיעה דירה חדשה. נכנסנו לכאן, והבנתי שאגור כאן. לא היה ספק, כי הבית הזה משנות השלושים הזכיר את הבית שבו נולדתי, ילדותי. כשכבר קנינו אותו, הגעתי לבדי עם המפתחות, נכנסתי, ואז צלצלו פעמוני הכנסייה בבית החולים שנמצא בסמוך, ונשמתי כל כך טוב. אנחנו גרים כאן כבר עשר שנים. אני לא מתחרט על זה לרגע, אני באמת אוהב את מוסקבה הישנה.
צרפת הקטנה
- זו הייתה דירת שלושה חדרים מסורתית,שהפכנו לדירת ארבעה חדרים עם סלון גדול ושלושה חדרי שינה קטנים. אבי החורג המנוח, אלכסנדר אלכסנדרוביץ' אופרין, שהיה האמן הראשי של תיאטרון סטניסלבסקי, עזר לשחזר הכל. רבות מיצירותיו נלקחו משם על ידי מוזיאון בכרושין, אבל כמה טבע דומם וציורים עדיין תלויים בסלון שלנו. כאן על הספה יש צעצועים, הבת הבכורה נסטיה הכינה אותם בילדותה, היא גם אמנית, עכשיו היא עושה בגדים. כל הבובות שלה היו מאוד מוזרות, נפלאות, מצחיקות, אני קורא להן אנטי-אנשים. ביניהם עכברוש שנסטיה תפרה לאחותה הצעירה מארוסיה, כי היא נולדה בשנת החולדה. הכנתי את המטבח על פי העיקרון של "התאמת השטח". המצאתי נישה נפרדת בקיר למקרר, כדי לא לבנות אותה ברהיט, והנחתי את הסט עצמו רק לאורך קיר אחד. התוצאה הייתה מטבח מיני, אבל נוח ופונקציונלי עם משטח אבן בסגנון פרובנס האהוב עלי. תלויים כאן גם שעונים וציורים שקניתי במונמארטר בפריז, צלחות מחנות עתיקות בשדרת העולם. הם הובאו לשם על ידי סבתם, שפשוט הייתה צריכה לחיות ממשהו. כולם חתומים בקטעים מאיזה תיאטרון צרפתי מוזיקלי. אז יש לי את צרפת הקטנה שלי בבית. אני לא אוהבת קירות ריקים, אבל אני לא קונה שום דבר בכוונה, דברים באים מעצמם עכשיו בעלי ואני גרים בדירה הזו ביחד, הבנות שלנו כבר בוגרות והתפזרו. עם עזיבתם, אלכסיי קיבל חדר שינה נפרד, עכשיו בעלי נהנה כאן, כי הוא אדם מוקדם, אבל אני יכול לקרוא וללמוד משהו עד הבוקר, ואני לא מפריע לו. לאחרונה קיבלנו גם בית, שבנו אותו זמן רב. התאהבתי בחיי הכפר, אבל לוח הזמנים העמוס שלי לא מאפשר לי להיות שם כל הזמן. אז יש לי שני חיים: אחד באזור מוסקבה, שבו אני נרגע, והמרכזי, בדירה שלי, שם אני מרגיש מוגן, כמו בבונקר.
