תוצאות הסקר המקוון של החברהעיצוב "פלטפורמה" מסכים עם דעתו כי לציבור מסוכן יש כוח בלתי מוגבל על בני נוער. 74% מהאוכלוסייה במדינה שלנו סבור כי הגורם העיקרי הוא בעיות במשפחה, ואת ההקדמה של הגבלות על האינטרנט לילדים לא ייתן את התוצאה הרצויה. האם זה כך, יום האישה שאל את הפסיכולוגית אלנה שמובה, "אני שותף להשקפה הזאת", אומרת אלנה. - אם לילד יש יחסים חמים עם ההורים, האחים, לא "לווייתנים" ו "כרישים" לא מפחדים ממנו. הילד מעריך את החיים, מעריך אותו, יש לו מה (שמחה של להיות) ומי (אהובים) להפסיד. אכן, כדי שאדם יתאבד, חייבים להיות כמה אירועים בחיים האמיתיים. לכן, המשימה של ההורים היא להיות קשובים, כדי לנסות להבחין בשינויים שליליים בהתנהגות ומצב הרוח של הילדים. כי כאשר הדיכאון יש אופי ממושך, הילד מפסיק לראות את הדרך החוצה מהמצב, והוא לא סומך על אמו ואביו, אז החלטה עשויה לבוא על הנסיגה מהחיים.
צילום: Getty Images מתבגרים נוטים לדיכאון מזוהים בקלות מהמסה הכללית. הם בדרך כלל לא דברנית, נמושה, כאילו כלוא בתוך עצמו, ולעתים קרובות הם במצב רוח מדוכאת, כאילו נשללו משהו או מישהו פגוע, ציני, טון דיכאון של קול, כמו הצבע הכהה ביותר ואותו הבדיחות עגומה. היסטריה בהירה ביניהם נדירה. הם יכולים להיות חברות נוכלים, כל הזמן להיות מציקים, או פשוט לא למצוא את תפקידם בכיתה. לפעמים ילד מושך תשומת לב ללימודים ירודים, להיעדרות - אז הוא משדר משהו שהוא לא יכול להגיד. וכאן חשוב להעריך את עומק הבעיה, למצוא את שורשי מה שקורה.
SOS, בני נוער!
תחת תשומת לב מיוחדת - .הורמונים, חוסר יציבות רגשית, אהבה ראשונה יכולים ליצור הרים מגבעות חפרפרות. בגלל זה נוצרים מערכות יחסים מתוחות עם הורים, שלא תמיד יכולים להבין את ה"בגרות" הבלתי צפויה ועצמאותו של ה"תינוק" בן ה-14 שלהם. מצד אחד, אתה צריך לתת למתבגר חופש, תוך התחשבות בתחומי העניין החדשים שלו, ומצד שני, להבין שאם יש יותר מדי מזה, הוא מתחיל לסבול, מרגיש נטוש. נסו למצוא דרך ביניים.
אתה חבר שלי ואני החבר שלך
איך לבנות אמון עם הבן שלךאו בת? רק דרך ההרגל של תקשורת רגילה. זה קשה, אבל אפשרי. הורים מגיעים לרוב לגיל ההתבגרות עם מערכת הבעיות שלהם. אבא חווה משבר אמצע החיים, אמא עוברת גיל המעבר, פלוס המצב המתוח בארץ, שער הרובל... במילה אחת, הנוירוזה של המטרופולין. הורים עייפים כרוניים, לא מרוצים עובדים מסביב לשעון. מערכות היחסים עם ילד מסתכמות ב"מה שלומך בבית הספר?", "הכנת שיעורי בית?", "כמה זמן אתה מבלה באינטרנט?", "למה דילגת על בית הספר?"... אגב, על "למה". השאלה מאלצת את הילד לתרץ, וזה לא מוסיף חום לזוגיות. בחלק מהמשפחות נהוג לשמור סודות לפני השינה, באחרות נהוג ללכת לבית קפה בסופי שבוע... צור טקסי תקשורת משלך! ההתעניינות בחייו של הילד חייבת להיות כנה; מבט אדיש לא יאלץ אותך לפתוח את נשמתך. ותשכח, לפחות לזמן מה, מתפקוד השליטה שלך. בחרו נושאים ניטרליים לדיון, ואם הילד רוצה להיפתח, הוא יעשה זאת ללא לחץ. זכרו, חשוב להתערב בחייו – לברר לאיזו מוזיקה הוא שומע, מה הוא קורא, עם מי הוא חבר. אבל אל תיחנק מאהבה ותשומת לב, פשוט תהיה שם כמו עם חבר, בלי להפר או להרוס גבולות אישיים.
צילום: Getty Images
העצמי השני
צור תפקיד עבור ילדך שיעשה זאתלהעלות את סמכותו, להעלות את ערכו במשפחה. למשל, השתתפות בדיון שבועי על תקציב המשפחה ("אתה כבר מבוגר, אנחנו לא יכולים בלי דעתך") או הובלת תהליך חשוב כלשהו. יחד עם זאת, מבלי להעביר אליו את תפקידי ההורה, למשל, טיפול באח או אחות צעירים. זה יכול להיות מכריע, אבל אנחנו צריכים לפתור בעיה נוספת - לגבש מבוגר פנימי, אותו חלק באישיות שאחראי למעשים ולהשלכותיהם שמים דגש על תכונות אופי של מבוגרים: עצמאות, כוח, סיבולת בנער, ניקיון, יכולת לבשל בבחורה. תודה על היוזמה והרצון לעזור. אם ילד לא רוצה לעבור לקטגוריה של מבוגרים - הוא עושה פרצופים, מתבדח, מתנהג בחוסר אחריות - הראה לו את יתרונות הבגרות. תדבר על הזכויות שיש לו עכשיו. לדוגמה, אתה יכול ללכת לישון מאוחר יותר, ללכת לקולנוע בעצמך וכו' ילדים מודרניים מתעייפים עקב עומסים כבדים ודרישות אינסופיות בבית הספר ובמועדונים. אם אתם חווים תקלה או שאין אור בקצה המנהרה, צרו יעד ביניים. ולהניע להישגים! אז יהיה לילד קל יותר לרוץ את המרתון הזה
מבולבל ברשתות
ילדים נעלמים באינטרנט מסיבה כלשהי, הם שםהם מוצאים משהו לעצמם. עבור חלק זה בידור ("החיים משעממים"), עבור אחרים זו דרך חיונית להירגע לאחר השליליות של בית הספר, עבור אחרים זו בריחה מהמציאות (השפעת האוטיזם - אני לא רואה כלום, אני לא שומע כלום, אני לא רוצה לדעת כלום). זה האחרון נכון במיוחד עבור משפחות שבהן מתעוררות שערוריות באופן קבוע והקשר נשבר ועבור אחרים, זה מרחב שבו אתה יכול לנסות תפקיד אחר, להרגיש כמו הראשי ב"מלחמה". טבלו את עצמכם במשחק עם ילדכם, ואז בהחלט תבינו אותו טוב יותר. "ממש מגניב! - ספרי. "האם תרצה לחוות את אותם רגשות בלייזר תג?" הציעו לילדכם משהו שמעניין אותו.
רגוע, פשוט רגוע!
בנה כל דיאלוג בנימה רגועה, אל תעשהמעליב ילד. אם התשוקות מתגברות ואתה גס בתגובה, זה אומר שהילד כתב את המצב הזה ממך, אל תאשים אותי. ואל תחשוב אפילו על להיעלב, אל תיצור תסביך אשמה אצל הילד שלך. הוא יחשוב על זה שהוא בלי סוף לא עונה על הציפיות שלך, ובכך יפחת את ערכו כאינדיבידואל ("תוליד אותי שוב, אני אהיה שונה"). כמו שאומרים, תחנך, אל תחנך, הילד עדיין יגדל להיות כמוך.
