תמונה:רומן קוזנצוב - כשדאשה וקסיושה החליפו בתי ספר, עלתה השאלה לגבי דיור קרוב אליה (לפני כן גרנו 9 שנים באזור אחר באזור מוסקווה). מחפש זמן רב וכואב אופציה מתאימה. כבר הייתי מוכן להסכים לזה שאני לא ממש אוהב, כשלפתע יום קודם לכן, כשהיה צורך לבצע תשלום מראש עבור הבית, המתווך מתקשר בלילה ואומר: "תסתכל בדחיפות על עוד אחד, זה מה שרצית. " הסתכלתי על הצילומים וחשבתי: זה לא יכול להיות, טוב, טוב מדי, אלה כנראה רק תמונות של פרויקט עיצובי. אבל החלטתי לוודא. וכשראיתי את זה הבנתי שבמציאות הבית אפילו טוב יותר. הגענו לכאן לראשונה בחורף, ירדנו מהמכונית ובדיוק כמו בסרט "לבד בבית", כשגיבורו של מקולאי קולקין מסתכל על בית ענק ריק לפני חג המולד, קפא בפה פעור. התמונה נראתה נפלאה: אחוזה בסגנון בקתה אוסטרית, מוקפת עצים, שלג עף בפתיתים גדולים. הבנות קיבלו מיד והתאהבו בבית החדש, קראו לו בית זנגוויל. בשבילי, דעתם הייתה בעדיפות ראשונה: הבית כולל שתי קומות, בקומת הקרקע יש אולם כניסה שהופך לסלון, חדר ילדים בו בנותיי עושות שיעורי בית, מטבח עם חדר אוכל וחדר אוכל. חדר שאנו קוראים לו הסלון. היא אולי האהובה עלינו, אם כי קטנה מאוד. כאן אנחנו הולכים לשוחח, הבנות מנגנות בפסנתר, ולפעמים הן אפילו מארגנות בשבילי ערבים בסגנון המאה התשע עשרה: דאשה מנגנת את המוסיקה, וקסיושה רוקדת ולהיפך. רק הטלפון שבו אני מצלם אותם מזכיר את הזמן האמיתי. מחדר זה תוכלו לצאת לרחוב, שם יש מרפסת גדולה. שם אנחנו אוהבים לאכול ארוחת בוקר, כשהיא חמה, לשחק קלפים, דומינו. בקומה השנייה יש אזור שינה: שלושה חדרים וחדר משחקים, שהיה פעם רק אולם. אי אפשר בלעדיה, אחרת הילדים יהרסו את כל הבית. הבנות גרות באותו חדר, אם כי בהתחלה לכל אחת היה משלה, אבל הבנות העלו בשלב מסוים מחאה רשמית: "נחיה ביחד, זה הכל!" האזור סביב הבית קטן, אך כל כך מתוכנן עד שיש גינה בה תוכלו לרוץ ולשחק, וערוגות פרחים יפות, והיה מקום לג'קוזי. היום טבלנו בפעם הראשונה. עכשיו אתה רק צריך לקנות כסאות נוח ותוכל להשתזף.
