תַצלוּם:רומן קוזנצוב - כשדאשה וקשיושה החליפו בית ספר, עלתה שאלת הדיור קרוב יותר אליה (לפני כן גרנו באזור אחר באזור מוסקבה במשך 9 שנים). חיפשתי זמן רב וכואב אחר אפשרות מתאימה. כבר הייתי מוכן להסכים לזה שלא ממש אהבתי, כשלפתע יום קודם, כשהגיע הזמן לשלם מקדמה על הבית, המתווך התקשר בלילה ואמר: "תסתכל בדחיפות על עוד אחד , זה מה שרצית." הסתכלתי בתמונות וחשבתי: זה לא יכול להיות, זה טוב מדי, אלו כנראה רק תמונות מפרויקט עיצוב. אבל החלטתי לוודא. וכשראיתי את זה, הבנתי שבמציאות הבית אפילו יותר טוב. באנו לכאן בפעם הראשונה בחורף, ירדנו מהמכונית ובדיוק כמו בסרט "לבד בבית", כשהדמות של מקאוליי קולקין מביטה בבית הענק הריק לפני חג המולד, קפאנו בפה פעור. התמונה שהצטיירה הייתה כמו אגדה: אחוזה בסגנון בקתה אוסטרית, מוקפת עצי אשוח, עם שלג יורד בפתיתים גדולים. הבנות קיבלו מיד ואהבו את ביתן החדש, וקראו לו בית זנגביל. מבחינתי הדעה שלהם הייתה בראש סדר העדיפויות לבית יש שתי קומות, בקומה הראשונה יש מסדרון שמוביל לסלון, חדר עבודה לילדים בו הבנות מכינות שיעורי בית, מטבח עם חדר אוכל וחדר ש. אנחנו מתקשרים לסלון. היא אולי האהובה עלינו, למרות שהיא די קטנה. כאן אנחנו מתאספים לפטפט, הבנות מנגנות בפסנתר, ולפעמים הן אפילו מסדרות לי ערבים בסגנון המאה התשע-עשרה: דאשה מנגנת וקיושה רוקדת, ולהיפך. הדבר היחיד שמזכיר לי זמן אמת הוא הטלפון שאני משתמש בו כדי לצלם. מהחדר הזה אפשר לצאת החוצה, שם יש מרפסת גדולה. אנחנו אוהבים לאכול שם ארוחת בוקר כשחם, לשחק קלפים, דומינו בקומה השנייה אזור השינה: שלושה חדרים וחדר משחקים, שפעם היה רק אולם. אנחנו לא יכולים בלי זה, אחרת הילדים יהרסו את כל הבית. הבנות גרות בחדר אחד, למרות שבתחילה לכל אחת היה משלה, אבל בשלב מסוים הבנות הציגו מחאה רשמית: "נגור ביחד, וזהו!" השטח מסביב לבית קטן, אבל מתוכנן כל כך טוב שיש גינה שאפשר לרוץ ולשחק בה, וערוגות פרחים יפות, ואפילו יש מקום לג'קוזי. היום הלכנו לשחות בפעם הראשונה. עכשיו אתה רק צריך לקנות כמה כסאות נוח ותוכל להשתזף.
